חרונולוגיה חסרת חשיבות

א: סיפרתי לך מה קרה לי אתמול ברחוב?

פ: לא, לא מספרים לי שום דבר בבית הזה.

א: אז הלכתי אתמול ברחוב, כשפתאום ילד שחור ניגש אליי.

פ: שחור?

א: שחור בן עשר בערך ניגש אליי.

פ: שחור?

א: כן, שחור, אתה יודע, יש כאלה הרבה כאן באמריקה.

פ: כן, שחור.

א: ניגש אליי, בן עשר בערך, ומבקש ממני תרומה. הוא דיבר בצורה רהוטה ממש, וביקש תרומה. לא סתם תרומה, ביקש תרומה לקבוצה שלו בכנסייה.

פ: שחור, כן?

א: כן, שחור, מה הבעיה?

פ: כלום כלום, תמשיכי.

א: הקבוצה שלו בכנסייה רוצה לנסוע לדיסני והוא צריך בשביל זה תרומה. ממש רהוט הוא היה.

פ: ושחור?

א: שחור, בהחלט.

פ: שחור ורהוט?

א: רהוט ושחור. כן.

פ: אז תרמת?

א: לא, אמרתי לו שאני סטודנטית.

פ: ו?

א: הוא בכל זאת ניסה

פ: השחור?

א: כן, השחור, בכל זאת ניסה לבקש ממני תרומה לקבוצה שלו בכנסייה לנסיעה שלהם לדיסני. אבל הסברתי לו שאין לי כסף כי אני סטודנטית ענייה.

פ: וגם תרמת במשרד.

א: בדיוק.

פ: ואם הוא היה נניח לבן, הילד בן העשר בערך בסיפור שלך, היית תורמת?

א: לא.

פ: זה היה משנה בכלל משהו, אם הוא היה לבן ולא שחור?

א: אהם, לא, לא ממש.

פ: אז למה אמרת שהילד שחור?

א: כי הוא היה שחור.

פ: אני מניח שהוא גם היה בגובה ממוצע, לבש חולצה בצבע כזה או אחר, בעל תסרוקת כזאת או אחרת, ובכל זאת את כל הפרטים הלא רלבנטיים האלה לא טרחת לציין, אבל את הצבע, שאמרת בעצמך שהוא לא רלבנטי, כן ציינת.

א: מה אתה רוצה מחיי?

פ: את יודעת, אנחנו גזענים כמו כולם. אחרת לא היית טורחת לציין שהילד שחור.

א: אבל הוא היה שחור.

פ: כולנו היינו שחורים פעם.

א: נודניק.