חרונולוגיה חסרת חשיבותThose who can make you believe absurdities can make you commit atrocities.
Tangles should be welcomed as good news-they keep
out demons. 1988:28 Becker
:וולטר |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2010
הרהורים ניו יורקיים (ב'): תמונות בתערוכה
ככל הוגה המכבד את עצמו הגעתי לרחובות העיר הגדולה. כמו כל סופר בעל שאר
רוח המכבד עצמו, גם אצלי העלתה ניו יורק הרהורים קיומיים, נוגים ואחרים.
הנה הרהור נוסף (הקודם פה), בקצרה.
כשהולכים במוזיאון האנשים עסוקים בלראות תמונות. הרבה יותר אנשים עסוקים
בלצלם את התמונה. הם מצלמים את התמונות. חלקם מגדילים לעשות ומצלמים גם את
ההסברים לתמונות. מובן שגם אני עשיתי זאת. את התמונות שצילמתי אפרסם כמובן
בבלוג התמונות שלי. אבל, צילום התמונות העלה בי הרהורים. הרי כל התמונות
מופיעות באינטרנט כבר עכשיו. אפשר להוריד אותן. למה צריך לצלם אותן? סביר
שהן אפילו באיכות הרבה יותר טובה מזאת של המצלמה שלך, כי הן צולמו לצרכי
אומנות וקידום של המוזיאון. אז למה לצלם אותן שוב? יתר על כן, האם מי
מאיתנו גר במוזיאון? אנחנו לא מסתכלים בתמונות חוץ מבמוזיאון. בטח לא בהרבה
תמונות, לא בכמות כזאת שיש במוזיאון. אז מה יעשו עם כל אותם צילומים של
תמונות במצלמה? אחרי שישלחו אותן לעצמם והם יישבו בדואל ובפייסבוק. הנה,
תמונה של ון גוך ששלחתי לעצמי. מה הטעם בכך? לאלוהי המצלמים הפתרונים.
במחשבה שנייה, אולי הם ימחקו אותם כשייגמר להם המקום והזיכרון במצלמה או במחשב. אולי ישימו אותם כשומר מסך. אולי יראו לחברים שלהם, שישתעממו כהוגן בעצמם.
החוויה של הליכה למוזיאון לראות תמונות, כמו כל חוויה תיירותית אחרת, חלפה מן העולם והוחלפה בחוויה של לצלם את עצמך מבקר במוזיאון ומסתכל בתמונות ומצלם אותם. ממש כשם שכתייר אתה בעיקר מצלם את מה שאתה רואה, ופחות רואה את מה שאתה מתייר, כלומר אתה עושה חוויה תיירותית ולא מתייר. כך גם החיים עצמם, במקום לחיות אותם, אנו עסוקים בלספר ולתעד את עצמנו חיים. תחליף ראוי.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
