כבר שש שנים וחצי אני כותב את הבלוג הזה, וישראל ממשיכה להדרדר לפאשיזם (אולי מחר אכתוב על כל הסימנים החדשים)! מכאן ברור הקשר הסיבתי החזק בין הבלוג לבין הפאשיזם בישראל. ברור שרצוי לסגור את הבלוג, ואז הפאשיזם בישראל ייעלם!
כבר מזמן התייחסתי לנקודה הזאת, אבל הבחירות האחרונות מעלות אותה שוב.
הפעם הראשונה שהתנגשתי בעוצמה ברטוריקת הזמן הייתה במבצע ענבי זעם, סליחה, עופרת יצוקה. המבצעים מתבלבלים לי לאחרונה. הרטוריקה הישראלית הממוצעת אמרה ש"כבר שמונה שנים יורים עלינו קסאמים ואנחנו מבליגים, עכשיו סוף סוף אנחנו עושים משהו!"
עכשיו, בבחירות בקליפורניה, רטוריקת הזמן מנוצלת על ידי המתמודדת על מושב בסנאט, קרלי פיורינה, כנגד הסנאטורית המכהנת ברברה בוקסר:"כבר עשרים ושמונה שנה בוקסר סנטורית, והיא הובילה אותנו אל עבר פי פחת!" (טוב, באנגלית זה נשמע אחרת).
שני הטיעונים דביליים באותה מידה, ושניהם מנצלים את רטוריקת הזמן, והכשל הבסיסי שלה.
"כבר X שנים קורה כך וכך" הוא הבנייה של סיפור, שמצדיק פעולה מסוימת. היופי ברטוריקת הזמן, כלומר הכשל הבסיסי שלה, היא הכנסת כל אותה התקופה אל תוך קפסולה מארגנת אחת. מובן שגורם מארגן זה מתעלם מאינספור התרחשויות אחרות שארעו באותה התקופה והיו רלבנטיות באותה המידה לפעולה המוצדקת.
למשל, בעופרת יצוקה, "כבר שמונה שנים אנחנו חוטפים קסאמים ומבליגים" מתעלם מכמה עובדות:
1. ישראל לא הבליגה, אחת לשנה וחצי היא יצאה למבצע צבאי, חלקם לביעור הקאסמים, חלקם מסיבות אחרות, במהלך מבצעים אלה נהרגו פלסטינים, אבל עובדות אלה לא שינו לרטוריקת ה"כבר שמונה שנים..."
2. חמש מתוך אותן "כבר שמונה שנים" ישראל שלטה באזור עזה, דבר שלא מנע קסאמים. התעלמות זאת הייתה חריפה במיוחד בפי כל אלו שרצו לכבוש מחדש את עזה, כדי למגר את הקסאמים.
ישנם עוד תהליכים ואירועים שהתרחשו באותן שמונה שנים, אבל הטיעון "כבר שמונה שנים..." מכסה את כולם בסיפור אחיד ויפה, שמצדיק את הפעולה של מספרו.
בקליפורניה, הסיפור אפילו יפה יותר, ואפשר להפריכו בקלות גדולה. "כבר 28 שנה בוקסר בסנאט, וראו לאן הגענו!", אומרים הרפובליקנים שמנסים להחליפה. אבל מספיק לציין עובדה אחת, כדי להפיל את רטוריקה הזמן:
לפי החשבון הפשוט, בוקסר נכנסה לסנאט ב-1982, בתקופת הזהב של אמריקה, ע"ס הרפובליקנים, שנות כהונתו של הנשיא רייגן. מכאן, בוקסר שותפה גם להצלחה של אותה התקופה, כמו גם להצלחות הנשיא בוש בשנות נשיאותו, שהרי אם 28 השנים האלו הן יחידה אחת, היא שותפה שווה בכל מה שהתרחש בהן. מובן שטיעון זה מטשטש את כל פעילותה של בוקסר (אם הייתה כזאת, איני יודע, ואין לי כוונה לשפוט זאת), לתוך שורה תחתונה אחת, שפעילותה של בוקסר קשורה אליהם בצורה מיזערית למדי.
ככל שהקשר בין הזמן, האירוע בסופו והפעולה הנדרשת נחלשים, כך רטוריקת הזמן נחשפת במערומיה, וכוחה הרטורי מופרך. למשל, 28 שנותיה של בוקסר בסנאט קשורים קשר חלש מאוד למשבר הכלכלי העובר על קליפורניה, אבל, פיורינה חושבת שזוהי הדרך הטובה ביותר לגרום לכך שבוקסר לא תיבחר מחדש. הקשר בין "שמונה שנים אנחנו מבליגים" לבין עופרת יצוקה יותר חזק מכך, אך גם בבסיסו עומדים כשלים, שמבהירים שהרטוריקה כוזבת. הקשר בין הבלוג הזה לפאשיזם הוא כמובן קשר הפוך.
אבל זה היופי ברטוריקת הזמן, היא מארגנת את העכשיו בצורה חד משמעית וחד ממדית, תוך הכנסת העבר למשפט פשוט, מובן, חסר גוונים עד כדי גיחוך, או פשטות מסדרת. "עשו אויב ליעקוב" בעצם "מאז ומעולם, עשו שונא ליעקוב" או אולי "מאז ומעולם, ישמעאל שונא ליצחק" "הערבים תמיד רצו להשמיד אותנו" "כל דור ודור קמים עלינו לכלותינו", ולמי איכפת מהמציאות וגווניה?
כבר שש שנים וחצי אני כותב בבלוג הזה, ומדינת ישראל מדרדרת. אין ספק, זאת אשמתי!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
