חרונולוגיה חסרת חשיבות

הלכתי כהרגלי ברחובות. מחוסרי הבית שוכבים להם לעשרות ברחובות. חלקם שחורים. חלק לבנים. אפילו מקסיקנים היו ביניהם. וגם נשים.

פתאום מישהו אמר לי:

"המיעוט הנחות הזה."

הסתכלתי עליו, בשקט. בחור לבן עם גיטרה ותיק ענק על גבו. בטח.

"אני נורמלי כמו כולם" הוא המשיך. נורמלי, נורמלי, אבל גזען.

"אני לא מפחד מאיש, רק ממי שמלפני, מאחוריי ומצדדי" הוא המשיך, כששני שחורים יצאו מהפאב שממול.

משום מה, ברחוב הבא, כשהמשטרה עצרה מישהו, הוא היה שחור. לא הופתעתי. לא הופתעתי גם מהמלמולים של המכורה הלבנה שהלכה מולי ברחוב הבא. או מהקללות של ההומלס הבא, שלא נתתי לו כסף. כשחלפתי על פניו חייכתי, כדי לנסות להרגיע את הבחורה הלבנה שהלכה לפניי, שחשבה שהוא קילל אותה. את הגזע של חסר הבית הזה כבר איני זוכר.

אולי מפני התירוץ שדמיינתי כשהלכתי ברחובות לשודד הדמיוני מבין עשרות מחוסרי הבית: "בחייך, אתה חושב שיש לי כסף? כמה אנשים שיש להם כסף אתה מכיר שהולכים ברחובות? ואני הולך ברחובות, לא? אז אולי לך תשדוד איזה מישהו עשיר!" ובדיאלוג הדמיוני הקטן הזה, לשודד שלי אין גזע מסוים. רק חיים אומללים. שאפשר לראות בהמוניהם, בהליכה ברחובות העיר הזאת.

ואם מישהו ראה את המנדיי נייט מההתחלה, ולא כשהתוצאה היית 59:21, אנא ספרו!