חרונולוגיה חסרת חשיבות

אכן משבר בציונות הדתית. לפעמים, אי אפשר אלא לתהות עד כמה מסתגרת והולכת הציונות הדתית, שנושא גיל החתונה מעסיק אותה.

אבל, הנושא, כפי שמסופר כאן, מגיע עד לדיון בכנסת.

זכורני אותה החברה שלי, מהמגזר, שהגיעה לפירקה, ואז חלפו עוד חמש שנים, ועדיין בגיל 23 היא הייתה רווקה. לא סתם, רווקה מזדקנת. הלחץ ניכר, בעיקר בשיניה שהלכו והצהיבו ככל שהלכה ונזדקנה ללא חתן, כשרק חתוליה (המטפוריים כמובן) מהווים לה לחברה בלילותיה הקרים ומחוסרי הילדים והפרו ורבו. אבל, לא אלמן ישראל, וודאי שאינו רווק ורצוי עוד יותר אינו רווקה מזדקנת, וידידתי זאת זכתה לשידך ראוי, והתחתנה בגיל המופלג של 24 חורפים. אכן, היא נשארה מאחור וכמה שנים מאוחר יותר יש לה רק שלושה ילדים, ולא שלושה עשר, כרצוי במגזר.

לכן מציעים נציגי המגזר לדאוג לכך שבתי הספר יבהירו שצריך להתחתן בגיל מוקדם ככל האפשר. שכן, אחרת הלחץ לא יהיה חזק מספיק, ובחורי ובחורות המגזר ימשיכו לא להתחתן עד לגיל המופלג של שנות העשרים המאוחרות.

ובכלל, כפי שמסיים הציטוט הגאוני של אורי אורבך בסיום הכתבה: "התפיסה היא לא שיפוטית. בפועל הבדידות היא מחלת הדור הזה, ואנשים רוצים להתחתן." אכן, אין שיפוטיות. אלא אם כן אתה בודד, או לבד, ואז אתה חולה, או לחלופין לא בריא. ואולי זוהי רק עוד דוגמא לכפל הלשון של המגזר: אין שיפוטיות, אך כל מי שאינו נוהג בצורה נורמטיבית הוא בעייתי, ואפילו חולה. ולחשוב שאורבך נחשב לצעיר ולמגניב של המגזר. אללי.