חרונולוגיה חסרת חשיבות

כמה לקחים מהירים מהשריפה בכרמל.

1. כולם ידעו שהיא תגיע - כל מי שעוקב אחרי שירות החירום בישראל יודע שהם במצב מחריד. אם למשטרה אין מספיק כוח אדם, לשירותי הכיבוי וההצלה על אחת כמה וכמה. לכן, זה לא היה מפתיע שמפקד מכבי האש הודיע שאין מספיק אמצעי כיבוי בישראל. כבר נכתב לאורך הקיץ שאין מספיק מטוסי כיבוי, שיוון יותר מתקדמת מישראל בהרבה בתחום זה, ויוון אינה מעצמה כלכלית או טכנולגית. אבל, כיוון שהרבה זמן כבר לא היו שריפות גדולות בישראל, חיכו לשריפה הבאה, כדי לשים לב ששירותי הכיבוי אינם ערוכים לשריפות. הביטוי "מדיניות של כיבוי שריפות" מעולם לא היה מקאברי יותר.

2. ראש הממשלה ביקש עזרה ממדינות באיזור - ראשית צעד של ענווה. ישראל, המעצמה האטומית שכלכלתה זוכה לשבחים מכאן ועד לנאסדק, אינה מסוגלת להתמודד עם שריפה. עצוב.

3. ראש הממשלה ביקש עזרה ממדינות באזור:רוסיה, יוון, קפריסין ואיטליה - איזה אזור ואיזה נעליים. ממתי רוסיה באזור ישראל? מדוע לא ביקשו עזרה מדרום אפריקה, היא בערך באזור כמו רוסיה. ממצריים לא ביקשו, והיא ממש באזור. על לבנון, סוריה, ירדן, סעודיה אין מה לדבר. ככה זה, עם לבדד ישכון. מבקש עזרה מאיטליה, ארבע שעות טיסה. אה כן, והנעדרת המרכזית מהרשימה היא כמובן תורכיה. בת הברית ההיסטורית של ישראל, שישראל עזרה לה בזמן רעידות האדמה הענקיות שהיו בה, הפכה למדינה שאפילו לבקש ממנה עזרה אי אפשר. נכון, ברור, ממשלת ישראל אינה אשמה בהדרדרות היחסים עם תורכיה. ממשלת ישראל גם אינה אשמה באי ההיערכות לשריפה. ממשלת ישראל אינה אשמה בכלום ואינה אחראית לכלום. זה אוסלו אשם. אוסלו והטרור, וגם סלקום, אולי.

4. השב"ס שלח אוטובוס עם ארבעים צוערים לכלא דמון לעזור בפינוי - כל מי שמכיר את כביש עוספיה - עתלית (521?) יודע שאוטובוס אסור שייסע בו. אני מכיר את הכביש היטב. ידידה שלי עשתה בו תאונה קלה ואיבדה את הבלמים ושרטה את האוטו. נסעתי בו עשרות פעמים. כביש קשה, אכזרי שאינו מותיר מקום לטעויות ותקלות ביום רגיל עם ראות טובה ובאוטו משפחתי קטן. אוטבוס? כל המבין בנהיגה ובכבישים צריך היה לדעת שאם משתוללת שריפה אסור לשלוח לשם אוטובוס. בכביש החד-נתיבי לכל מסלול לאוטובוס אין שום יכולת מילוט. אוטובוס אינו יכול לעשות סיבוב פרסה בכביש המפותל והתלול, שחלון הראייה בו מצומצם בגלל הפיתולים. קטע הכביש בין בית אורן לכלא דמון הוא קצר מאוד, ומפותל מאוד, עם גשר באמצעיתו. הכביש עצמו הוא מלכודת ברורה לאוטובוס, שאחרי פיתול עלול למצוא עצמו אל מול שריפה אימתנית בלי יכולת להסתובב. אמנם יותר נוח לשלוח אוטובוס אחד עם ארבעים צוערים לבית הכלא, אולם מי שהיה חושב על כך, היה מבין שלשלוח אוטובוס לכביש עליו אוטובוס אינו יכול להסתובב ושבו משתוללת שרפה היא החלטה שהמילה טמטום, ממש כמו השריפה עצמה, אינה יכולה להכילה.

5. אבל, כל עוד העולם כולו, וישראל הימנית והרפוליבקנית ימשיכו להאמין שאין שינויי אקלים ולא צריך להתכונן לקראתם ולהבינם, נמשיך להיות מופתעים משריפות ענק שכאלה. צריך להבין שחוסר היערכות למצבי קיצון, אי הבנה שהעולם האקלימי המשתנה סביבנו מאפשר מצבי קיצון כאלה ביתר קלות, הם חלק מתפקידיה של הממשלה. המדינה צריכה להתמודד עם מכלול הסוגיות העולה מהשילוב בין השניים, כמו גם לדאוג באופן כללי לרווחתו של האזרח. אבל אנחנו כישראלים נמשיך לחפש את המטבע מתחת לפנס בשאלת האחריות, טרור, טרור, טרור, ונתייחס למצבים שהם אשמתה של המדינה והחברה, כאילו אין לנו אחריות בהם.

חג אורים שמח. ועצוב מאוד.