לעתים זה מהנה לקרוא את אתר הדעות של NRG-מעריב. עריכתו המופלאה של בן-דרור ימיני, אותו לוחם חירות ישראלי, שעושה הכל כדי להגן על ישראל, מובילה לפנינים שרק מאמריו בבלוג שלו ובאתרו הוא יכולים להתחרות איתם.
כבר כתבתי שאתר הדעות הזה הפך לאתר הבית של התנועה הציונית החדשה, אם תרצו, שרבים, כמוני, חושבים שהיא מקדמת את הפשיזם בישראל. אין זה מפתיע, שכן עורך אתר הדעות הוא דמוקרט כמו חברי אם תרצו.
כפי שנאמר לא פעם, לא כל אידיוט צריך לקרוא, אבל לעתים עבודתו של עורך אמורה להוביל לכך שלא כל אידיוט יוכל לכתוב. כמו למשל, מאמרו האחרון של אייל גפן. גפן מבהיר לערביה שהיא צריכה להיות אסירת תודה על כך שבמדינת ישראל הדמוקרטית נותנים לה בכלל לפתוח את הפה. אם היא כבר פותחת את הפה, מן הראוי שמגרונה ייצאו רק צלילי המנון התקווה. אם היא אומרת דברים שלא מוצאים חן בעיניו ובעיני רוב הישראלים, מן הראוי לקברה מחוץ לגדר, אופס סליחה, להוציאה אל מחוץ לגדר. אגב, דומני שבאחד ממשלבי העברית, גדר הוא לשון אחר לחוק. עורך אתר הדעות, בן-דרור ימיני, אותו לוחם חירות ישראל, מחייב הגבלה של חופש הביטוי על כל מי שאינו חושב כמוהו, ואייל גפן, אותו אידיוט (בלי שימושי), כותב על כך ללא כחל וסרק. דמוקרטיה, חופש ביטוי, רק למי שחושב כמונו, וודאי לא לערבים.
אך אין מה להתלונן כנגד אותו גפן, כשבן-דרור עצמו עסוק בלהיות אחרון השמאלנים הציוניים בישראל. בן-דרור עסוק בלהתנצח עם אותם גורמי סמול בוגדניים ואנטי-ציוניים, שנכון שהם בחלקם אנשים טובים, אבל אלה הם, במקרה הטוב, עלי תאנה על הבוגדנות המהותית של הסמול האנטי-ציוני. בן-דרור אפילו מאפשר לאותם גורמים בוגדניים לפרסם את דעתם בעמוד הדעות של אתרו. אולם לא איש כבן-דרור ימיני יאפשר קיום של ויכוח לגיטימי במדינת ישראל.
זוהי בעצם בעייתו של הימין בישראל, חוסר היכולת להכיר בכך שאפילו סמולנים קיצוניים פועלים מתוך מה שהם רואים כטובתה של מדינת ישראל. כפי שכותב בן-דרור על טענתו של בנטואיץ, שהוא חרד למדינת ישראל: "וזה עוד לא הכל, פרופסור נכבד. משום שאל תספר לנו סיפורים על "חרדה למדינה"." בן-דרור, אותו סמולני בעיני עצמו, פוסל את הכנות של בנטואיץ. הוא בוחן כליות ולב וטוען שעמדתו של בנטואיץ, כמו עמדת הסמול הבוגדני כולו, אינה נובעת מדאגה אמיתית לדמותה המוסרית של ישראל, קרי דאגה כנה של אזרחים ישראלים למדינתם וחברתם, אלא מטעמים אחרים. טעמים שהוא, בן-דרור ימיני, יודע אותם שכן הוא מכיר את הסמולנים דוגמת בנטואיץ לפני ולפנים.
הבסיס בחברה דמוקרטית היא ויכוח במסגרת כללי המשחק. ההנחה המשותפת היא שכל המביע עמדה כלשהי רוצה בטובת הכלל, וחושב שעמדתו תוביל לשם. הסמול האנטי-ציוני רוב הזמן סובר שהימין טועה. אולם הוא אינו מערער על כנות עמדותיו של הימין, ברצונו בטובת הכלל. הסימטריה הזאת אינה קיימת. אני מניח שבן-דרור ימיני רוצה בטובתה של מדינת ישראל. אולם בן-דרור ימיני, וכמוהו רבים משותפיו לעמדה, שוללים את כנותם של השמאלנים ברצונם בטובת הכלל. כיוון שהשמאל אינו רוצה בטובת הכלל, קרי משקר כשהוא אומר שזהו רצונו, מן הראוי להשתיקו (ע"ע אייל גפן). זוהי הדרך הקצרה שבן-דרור ימיני ודומיו מוליכים בה את מדינת ישראל לעבר הפסקת הדמוקרטיה בה. כיוון שהצד שאינך מסכים איתו אינן כן בעמדותיו, כיוון שהוא אינו רוצה בטובתה של המדינה (למרות טענותיו שהוא כן רוצה בכך), מן הראוי לא רק לשלול את עמדותיו (כמקובל בויכוח דמוקרטי), אלא להגביל את יכולתו להביען, שכן הוא שקרן וחסר כנות, וחופש הביטוי ראוי להינתן רק לאנשים כנים. מובן שלאחר שמשתיקים את הסמול הבוגדני והשקרן, אפשר להמשיך הלאה. המדאיג בכך הוא שעמדות שכאלה מגיעות ממי שבעיני עצמו הוא שמאלני ודמוקרט, ויותר מכך אחראי על אחד מאתרי הדעות, המובילים את השיח הישראל למקום בו אסור יהיה להתבטא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
