חרונולוגיה חסרת חשיבות

שואל ליאונרד כהן בשירו, שמתייחס לתפילת כל נדרי.

השאלה אקטואלית מתמיד עקב הויכוח הקשה אם יוכרו מתי השריפה בכרמל כחללי מערכות ישראל. (כותרת הכתבה מעניינת, כשהיא נותנת לארגון יד לבנים מעמד עצמאי בעל יכולת הכרה של חללים, כאילו הוא הגורם הרשמי לכך).

האש, מאז ימי חד גדיא, הייתה אחד האויבים הגדולים של עמישראל. אלה הקושרים את הקמת מדינת ישראל אם שואת יהודי אירופה ומערב אפריקה, ודאי יכירו בחשיבות האש באסונות ישראל ובייחוד ביחס לחללי ישראל.

לעומתם, יש מי שטוענים שמלחמה היא מלחמה ושריפה היא שריפה, ושריפה אינה אויב. בכלל, אם שריפה היא האויב, והמתים ממנה הם חללי מערכות ישראל, הרי מכונית העולה באש, והורגת את נוסעה, הרי גם חלל זה הוא חלל מערכות ישראל.

אגב, בטרנזיטיביות הפוכה זה עובד. זריקת הערבים לים (של עזה) תפתור את הבעיות איתם, שכן מים פותרים את בעיית האש (גם על כך למדנו בחד גדיא). ואם אש היא אויב כמו הערבים, מים הם הפתרון גם לערבים.

סוגיה קשה, ויכוח שנוגע בפקעת העצבים הישראלית, שהמוות הוא האתוס המרכזי בו, והמוות למען המדינה, אם באש או במלחמה, היא הדבר המאחד היחיד שנשאר לקראת יום העצמאות הישראלית, עצמאות שחוץ מ"קידוש השם", מי באש ומי במים, לא נשאר ממנה הרבה.