חרונולוגיה חסרת חשיבות

המהפכה תגיע.

השינוי בדרך.

הנה הקולות שלהם מגיעים. אני שומע. פרסות סוסים. לא סוסי האפוקליפסה. אולי נפסיק להסתכל במסך.

השינוי חייב להגיע. אנחנו על סף מהפכה.

כן. ולפתע הכל נמוג. הכל מתרחק.

אין שום אמונה שמשהו צריך להשתנות. אין שום סימן שיש צורך אמיתי בשינוי. אין סיבה לשנות. אפשר להישאר כמו שהיה.

מי זה הטיפש שחשב ששינוי הכרחי.

מי זה שראה בעיני רוחו שאנחנו אוטוטו על סף המהפכה.

על סמך מה חזינו שהשינוי מתקרב. איפה הזינו סימנים המעידים על שינוי.

אנחנו הולכים במעגלים. מעגלים לא מובילים לשום שינוי. מעגלים מובילים לכך שאני אתרכז בכל מאודי במקלדת ואסתכל על האותיות אותן אני מקליד. זה מצריך ריכוז רב מאוד זה לא מצריך ריכוז כלל. אני לא חייב להסתכל על המקלדת בשביל לההקליד.

למדית הקלדה עיוורת די מזמן. לא שינו מאז את המקלדות. כי לא צריך שינוי. הטענה שמקלדות הן מאוד לא נוחות. סדר האותיות לא בכרח נוח. גם מבנה המקלדת לא מאוד נוח. חייבים מהפכה במבנה המקלדת.

בצרפת יש מקלדת שונה. מישהי אמרה לי פעם.

חייבים שינוי. מהפכה. היא מגיעה. עוד קצלת .עודמאמץ קטן.

אולי זה הכל אשליה בשביל לבלף אותנו. אין צורך אמיתי בשינוי. תמיד יהיו דברים דחופים יותר לעשות.

גם אני כזה.

גם אני רציתי לשנות. גם אצלי השינוי תמידנקבר מתחת לדברים דחופים יותר. שמחיייבים עשייה קודמת.

מה הטעם?

לחשוב שאני בסדר. שהתפקוד שלי טוב. סביר. נסבל. אופטימי.

אולי אני המשקולת.

אולי עדיף בכלל להפסיק עם ההצגה.

פרונט מן.

איש קש.

יס סרט כזה.

מכשפות. מכפשים.

הם מחוללים שינוי. לכן כל כך מפחדים מהם.

כמו שהיא שאלה אותי. בעצם, אם תחזור עוד אלף שנה איך תבחין בין כישוף לבין התקדמות מדעית.

איך תדע להגיד מהו שינוי אמיתי ומהו שינוי מכושף.

שוב האמונה על שינוי.

חייב להגיע.

תהיה מהפכה.

אי אפשר בלעדיהם.

והנה מסתדרים. משהו כזה כתב שלום חנוך.

חיבים לשנות. להיפטר מהריח הרע הזה שהכל אפוף בו. או רק המבטח וחדר העבודה. אולי עשו כאן ריסוס שהוביל לגופות שעכשיו מצחינות.

שינוי. אמרתי כבר. חייבים אותו.

טעם של תרופה.

ריח של מחלה.

סימנים של אי שפיות.

יש כאן את הכל.

כלמה שצריך זה רק עוד מאמץ קטן.

אין לאן. אין לאן.

ואז יהיה שינוי.

או מהפכה.

או שלא יקרה כלום.

כי ככה זה כשרוקדים במעגל. תמיד מגיעים לאותה נקודה.

חוגגים היום את ה(עשרים) ותשעה בספטבמבר.

התשעה בספטמבר שינה את הזמן העולמי מזמן ליניארי לזמן מעגלי.

הזמן המעגלי הוא זמן דתי-מיתי בניגוד לזמן הליניארי שהוא הזמן המדעי-מודרני.

הטרור ניצח. או שאולי היה זה בוש. אין הבדל בין השניים.

הזמן הוא דתי. אין צורך בשינוי. אין טעם במהפכה. בזמן מעגלי, נחזור לנקודת המוצא, שם האל ברא אותנו ושם האל לקח אותנו.

והציטוט? של באך או אולי של בטהובן. או אולי של שפינוזה או אולי של הגל. או האחר שהיה מטורף בסוף ימיו. היו כל כך הרבה כאלה. הם חיכו לשינוי. הם רצו לעשות מהפכה.

בסוף הם נתגלגלו. וגם גלגול הוא מעגלי מטבעו.

גם הטבע מעגלי. או אולי מגעלי. הא, טעויות דפוס והמשמעויות הנוצקות בהן.

צוק. ההיפך משינוי. גם המים שוחקים את הצוק. המים שוחקים הכל. המים משחקים בכל. חוץ מבשינוי. או במהפכה. להם אין קשר למים. להם אין קשר לכלום.

הם אינם. אין בהם צורך. הם לא יגיעו. הקיפאון יישמר. הוא רק ייראה בתנועה. הוא ייראה כאילו הוא זז. מעגל הוא צורה מדהימה. הוא גם קיפאון וגם תנועה בו זמנית. לא לחינם ראו בו הצורה המושלמת. צורה שלא מצריכה שינוי. שתוחמת כל מהפכה. תחימת המהפכה מובילה לסיום המהפכה. לקבירת המהפכה. שלא החלה כלל. כי אי אפשר. הכל כאן שווה. הכל לא משתנה. קפוא. לא זז. זז. רק בלי כיוון. עם כיוון להגיע לנקודת המוצא.

איני יכול לסיים פוסט זה. אני מחכה לשיר הבא.

נסיים בציטוט.

משהו באויר שגורם לילדים להתבגר מהר יותר.

ואם הקטע הזה נקרא לכם מוכר, כתבתי אותו כבר לפני 6 שנים (למעט שינויים קלים שבקלים). לא השתנה הרבה מאז. או אולי כן.

ואם עשרים ותשעה בספטמבר נשמע לכם מוזר, אז במקור זה היה התשעה בספטמבר. וכפי שהעירה קוראת חכמה, במקור, התשעה היה שגוי.

שנה טובה.