האיש המבוגר התכופף והסתכל על הכביש באינטנסיביות. הוא חיפש דבר מה. זה ברור. גם האישה שהייתה מעט מאחוריו חיפשה. אולי אפשר להתקשר ואז משחזרים את זה, היא הציעה. לא ידעתי מה הם איבדו. כמעט התחלתי לחפש בעצמי. יש לי עין טובה למטבעות. אישה שלישית הייתה גם היא חלק מהחבורה. לפתע אוטו דהר ברחוב, כמעט דרס את האישה השנייה. זה לא הפריע לאיש המבוגר להמשיך להתכופף באמצע הכביש. טוב, אל תידרס. זה באמת יהרוס לנו את כול החופשה הזאת.
שני בלוקים משם, לפתע, פקק תנועה. סתום ת'פה, בן זונה. נשמעה צעקה כלפי צפצוף מכונית עומדת. הנהגת יצאה מהאוטו. מסתבר שהאוטו שאחריה נתקע בה.
משם, שמעתי מישהי מתלוננת על כך שיחזירו אותה לכלא. זה היה במורדות הקזינו המקומי. שם גם ישב איש שחור גדול וסיפר לעצמו סיפור עם ידיו, מדי פעם הוא קרא לאנשים סביבו וניסה לא לתקשר איתם, או לתקשר עם השלוחההמרוחקת יותר של עצמו. עבודת ידיו וכפות ידיו המשיכה להרשים אותי. לידו ישבה אישה ושתתה רימון יד. צבעו היה צהוב זרחני, כצבעם של כל רימוני היד כאן באזור. כאן הרימונים לא הורגים אותך, הם הופכים אותך לשמח יותר, ידידותי יותר. אולי זה העיר הזאת, הנינוחה הגדולה, עיר הלבנה החסרה השוכבת על גדות הנהר העצום, המייטי מיסיסיפי.