RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2011
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2011
עוד קצת על קיטש, רומנטיקה ולאומנות
במדינה המתגלגת במהירות לעבר לאומנות דתית קנאית וחשוכה, גם האומנות הפופלארית מצטרפת להילולת הקיטש, האדרת המדינה והאל. לא, איני מתכוון לכך שרוב האומנים מתחזקים בעת האחרונה. לפחות לא כרגע. אני מתכוון ללהיט העכשווי, שכששומעים אותו כל שנותר לעשות הוא, אם נצטט את אריאל זילבר, לירוק, לצחוק, לזרוק מקל, וללכת לעזאזל.
השיר הוא יצירת המופת "זיקוקים" למשה פרץ. שילוב נהדר של קיטש רומנטי עם לאומנות מגעילה. הזיקוקים הם אצלה בלב. והלב שלה אצלו כל יום הוא "יום עצמאות". אכן, שילוב נהדר. אבל שילוב זה אינו מספיק. בשיאו של השיר מופיע המושא הגדול, הערך המרכזי של המדינה הישראלית החדשה, באותה קריאה נלהבת שחותמת את השיר "אלוהים גדול!". אכן אלוהים גדול.
האלוהים הגדול הוא זה שיקבע את גורלה של אותה אחת, עליה נכתב השיר. אחת זאת, כמובן שהיא צריכה להיקרא כאישה. הרי כל השירים הרומנטים נכתבו על נשים. אבל בעצם, מוטיב יום העצמאות אולי מציע שהאחת היא דווקא המדינה. והרי השוויון בין האישה והמדינה אינו שוויון חדש, ובכל המדינות הפשיסטיות קיים שוויון דומה. השיר גם מובן כשקוראים אותו ביחס למדינה: "עוד לא סגרה עם עצמה שמותר לה כבר לחלום, וכבר זה התגשם", והרי זהו סיפורה של הציונות ומדינת ישראל, שמבוססת על חלום שקרם עור וגידים, והפך למה שנראה כסיוט בתהליכים. לחלופין "עוד לא סגרה עם עצמה בת כמה היא היום, ועוד מעט יומהולדת" אז המדינה אולי יודעת בת כמה היא, אבל את גודלה, צורתה וגבולותיה ודאי שאינה יודעת, ומהו יום הולדת עם לא סימן לידיעת העצמי וגבולותיו? וודאי וודאי סיומו של השיר, שמחליט שגורלה של אותה האחת, אישה, מדינה, מה ההבדל, ייקבע על ידי אותו אלוהים.
הרי זהו הלקח, הערך, הרעיון שהמדינה הישראלית החדשה מתגלגלת אליו, אלוהים גדול. בשילוב נהדר של קיטש, רומנטיקה, ודת. מזל שמשה פרץ שר את השיר, ולא אותה אחת, לה אסור לשיר בפומבי, במדינה שהשיר כה קולע לערכיה.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
