חרונולוגיה חסרת חשיבות

מותו של בן ציון נתניהו הוא אירוע כואב למשפחתו, וכמובן לכל עמישראל.

בנו ספד לו והכריז, לפי NRG, שהאב תמיד הראה מחויבות לעם ולאומה. וינט הגדילו לעשות והכתירו את חייו של בן ציון בכותרת הבלתי מחייבת "היסטוריה של מדינה באיש אחד".

רק אני תהיתי, רגע, משהו כאן לא מסתדר. ברור לי שאחרי מות קדושים אמור, ובכל זאת קצת דיוק היסטורי, קצת ענווה, וקצת פחות מיתולוגיה לא יזיקו. אז מיהרתי, לפני שהמנגנון משנה אותה, לויקיפדיה לבדוק מיהו אותו אדם שההיסטוריה שלו היא של מדינת ישראל, ושתמיד היה מחויב לעם ולאומה, לדברי בנו.

חלקים ניכרים מחייו בילה בן ציון בארצות הברית. ולא, לא רק בגלל שלא מצא עבודה בארץ. הרי הגירתו הראשונית לארצות הברית הייתה עוד לפני קום המדינה, ולפני ששלטון מפאי היה בארץ. לא ידעתי שמחויבות לאומה כוללת הגירה למדינה זרה. למרות שאני שמח על החלטה זאת, שכן גם אני, לפיכך, מחויב לעם ולאומה מאמריקע.

ויקיפדיה יודעת גם לבשר שבן ציון התנגד להחלטת החלוקה של 1947. הוא עשה זאת, הציוני הגאה, מארצות הברית הרחוקה. שם לא נפגע מהטרור המוסלמי שהתנגד לאותה החלטה. אבל, נתניהו, כמו המוסלמים, התנגד להחלטת החלוקה. זאת בניגוד לראשי הציונות בארץ. לו זה היה תלוי בבן ציון, מדינת ישראל לא הייתה קמה, שכן הוא התנגד להחלטת האו"ם שהובילה להקמת המדינה. אכן, היסטוריה של מדינה, שהתנגד לקיומה.

למרות התנגדותו זאת, חזר לישראל. הוא ניסה להשתלב בפוליטיקה, וכשל. ניסה להשתלב באקדמיה, וכשל שוב. ומה עשה אז? האם לחם על דעותיו? האם חירף נפשו במדינת הלאום שלו, לה היה מחויב כל חייו ושההיסטוריה שלה גלומה בו? לא, הוא, כמו מוחות רבים אחרים שאינם מוצאים עבודה, והופכים לנפולת נמושות, ירד חזרה לארצות הברית של אמריקה. לא שיש לי משהו נגד אנשים שמהגרים לארצות הברית, אבל אם בן ציון היגר לארצות הברית ויכול להיקרא ציוני, אז גם אני ציוני כמוהו*. אכן, העשייה הציונית מאמריקה תמיד הייתה קלה יותר, תשאלו את ארווין מוסקוביץ, נדיב המתנחלים.

רק נפילת בנו החזירה את הציוני הדגול לארץ באופן קבוע. אגב, ציונותו הדגולה לא מנעה מבנו להגר לארצות הברית כאביו, לצרכי לימודים, כמובן.

אז כן, עצוב לראש הממשלה שאביו, בניגוד לרוב המנהיגים הציונים הגדולים, נפטר בגיל מופלג. אבל סביר שאביו נפטר בגיל מופלג זה בגלל כל אותן שנים שהיה באמריקה, וניצל ממלחמת העצמאות (גיל שלושים ושמונה הוא גיל גיוס), קדש, הפדיונים ושאר הצרות שהיו בארץ. קשה לראות כיצד אדם שהעדיף שנים רבות לחיות בארצות הברית יכול לגלם את ההיסטוריה של מדינת ישראל. אבל בציונות החדשה, בילוי של שנים באמריקה, התנגדות להחלטה שהובילה להקמתה של מדינת ישראל, ועזיבת המדינה בשל קשיים תעסוקתיים הם חלק מהאתוס הציוני. שכן כיום, ל"ציונים החדשים" אין קשיים, שכן רובם עובדים בשביל המדינה או ממומנים על ידה, גרים על אדמה שקיבלו חינם או השתלטו עליהן בכוח, והם ממומנים עד שורשי שערותיהם מאותה אמריקה, בה בן ציון באמת השפיע על הציונות.

*ולפני שיטענו כנגדי שהוא לא מצא עבודה בארץ בגלל שלטון מפא"י, אטען שמוחות בורחים כיום אינם מוצאים עבודה בגלל שלטון חירות. איך? פשוט, מפא"י נתנו מקומות עבודה רק לאנשי שלומם באקדמיה, אבל הם לפחות נתנו עבודה. שלטון חירות, הליכוד, ותואמי נתניהו פשוט לא נותנים עבודה באקדמיה לאיש, אחרי שבעשור הקודם הקטינו את האקדמיה בכשליש, קיצצו 800 משרות (נתניהו היה האחראי הישיר לכך כשר האוצר), ולכן דאגו שאיש, הן תומכיהם והן מתנגדיהם, לא יקבל עבודה. אגב הקטנת האקדמיה היא פעולה פוליטית של הימין שאינו רוצה מחשבה ביקורתית, כשם שסגירת האקדמיה לאנשים דוגמת בן ציון הייתה פעולה פוליטית של מפא"י. מכאן, הגירת המוחות הבורחים כיום היא ציונית כמו הגירתו של נתניהו.