חרונולוגיה חסרת חשיבות

עכשיו זה הגיע. בזמן האחרון הצלחתי לחייך את זה, להחליק את זה, להתמודד עם זה לא רע. אבל היום נשבר לי. די. אין לי כוח לזה יותר. שייגמר כבר.

פרק זמן ארוך למדיי שאני חי על הקצה. הקצה של הסיום. תהליכים לוקחים זמן, זה ברור. אבל כשהם נמרחים קצת מעבר לצפוי זה נסבל. כשהם נמרחים ונמתחים הרבה מאוד מעבר לצפוי אפשר להתמודד במספר דרכים.

אז עד היום הצלחתי לחייך. עוד יום יומיים, עוד יום יומיים, עוד יום יומיים. ככה כבר חודש וחצי. עוד יום יומיים. ובשבועות האחרונים זה כבר ירד לממש עכשיו. אבל היום. נגמר. אי אפשר לחייך יותר. אני צריך שק איגרוף שיעזור לי להעביר את ה"עוד יום יומיים" האלה.

מתנדבות?