בימינו אין לך טיסה בה ציפורים עצבניות אינן מתעופפות. מובן שכולי
תקווה שאף ציפור עצבנית לא תתעופף לתוך המנוע של המטוס. זאת באמת תהיה ציפור
עצבנית. לא, אלה אינן הציפורים העצבניות המדוברות. רוב השחקנים באותן ציפורים
עצבניות כלל אינם מעלים בדעתם שציפור עצבנית עלולה להיות מסוכנת מאוד. הסכנה
הגדולה ביותר של הציפור העצבנית, בעיני המשחקים, כמו זאת במושב לימיני, היא לערימת
קרטונים או קופסאות. כך נראה לפחות, במסך המחשב הדק והנייד שלה.
כן, אכן, האנושות התקדמה. כרגיל. עכשיו אנחנו יכולים להעביר את זמנינו
בבטלה טיפשית כמו לירות ציפורים עצבניות על אינספור קרטונים היוצרים צורות יפות
כמו למשל ארמון. בשביל זה היה צריך את איינשטיין. בשביל זה היה צריך את אפל, את
המסך הדק, את האייפד, ואת כל שאר האיייים למיניהם.
הקרטונים מימיני ממשיכים להתמוטט. ואני חושב, רגע, זה מה שרציתי לכתוב?
פעם הייתי כותב דברי טעם במטוסים, אני ושלמה, שמחפש את אלוהיו לאחרונה. עוד אחד
מסימני הסוף של ישראל. שלמה מחליף את הדיילת, את הריקוד, את הברושים באלוהים.
ובדואט עם אברהם טל. כרגע אני בדואט עם האלוהים של שלמה שימשיך להעיף את הציפורים
העצבניות ויפסיק להרקיד את המטוס שלנו, שעסוק בלהיכנס בכל גוש אוויר בדרכו, מקפץ
משל היה ציפור עצבנית בדרכה לקרטונים המטים לנפול. טוב, אבל אין זה מטוס לארצות
הברית. זהו מטוס בארצות הברית. אולי לכן
ההשראה מתרכזת בעיקר בציפורים עצבניות.
המטוס מנמיך. מתקרב לנחיתה. או אולי מחפש להתכופף מתחת לאותם גושי
אוויר בהם הוא עסוק בלהיתקע כל הזמן. הבטן מתהפכת. מזל שהם הפסיקו לתת אוכל
במטוסים. אחרת המצב כאן היה רע הרבה יותר. אפילו הדיילים מסתובבים כנכאים במסלול
הצר שיש להם ללכת. מוזר, אבל באמריקה הדיילים הרבה יותר זקנים מבארץ. אין להם
תאריך תפוגה, ממש כמו לביבי, (שרה הדיילת לשעבר הייתה הקישור ההגיוני בין שני
הנושאים האלה). ביבי מלך ישראל. דווקא קליט. האמת, ביב כמו דוד הוא המלים שאפשר
לקרוא משני הצדדים והמשמעות נשארת. חבל שיש את הי' השנייה. בגימטריה ביבי זה שתיים
פחות מאהבה, כלומר הוא בדיוק מה שאנחנו אוהבים. לא האהבה האמיתית שלנו אלא משהו
קרוב. כמעט. אולי לא אהבה. לא, לא אהבה בעצם, יהוה. או, הגיוני באותה מידה. ביבי
הוא כמעט אלוהים. רק כמעט. בעצם, יותר טוב מאלוהים. יותר טוב מאהבה. ביבי הוא
המלך. אישית, אני מעדיף את זוהר ארגוב.
מדגדג
לי בקצות האצבעות לבדוק אם למטוס זה יש אינטרנט. סביר שיש לו. הייתה עליו מדבקה
שיש לו אינטרנט. ואז אוכל להקליד בזמן אמת לבלוג שלי. ממש טויטר, רק בשמיים. כן,
אצייץ מהשמיים, כמו הציפורים העצבניות, גם אני אצייץ. אין לי טויטר, אין לי גם שמץ
של מושג אם הציפורים העצבניות במסך שלימיני אכן מצייצות או לא. מעולם לא שיחקתי
בציפורים עצבניות. ועכשיו עובר הזמן. נוחתים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
