בימים, שבועות וחודשים הקרובים נפרסם כאן מעין מדריך למהגר הישראלי לאמריקה. בלי נדר.
פרק ד': בעל הבית השמח
מושג "בעל הבית השמח" הוא מושג שרוב המהגרים לא יזכו להיחשף אליו בתחילה. אולי הוא נשמע רומנטי, רומנטי כמו האידיש "בלבוסט", אבל כפי שלימדונו כל הקומיקאים, כולל ענת עצמון, באידיש הכל נשמע יותר טוב. ולכן, "בעל הבית השמח" הוא אותו מושג אמריקאי מחריד שמתייחס דווקא אל הגבר שהוא בעל הבית.
ישנן הרבה חנויות עשה בעצמך באמריקה, וכולן נועדו לאותו בעל הבית השמח. בעל הבית השמח הוא בעצם שיפוצניק בעיני עצמו שאוהב לשדרג את ביתו במו ידיו. זה נותן לו תחושת כוח, גבריות, ומשפר את איכות חייו ואיכות ביתו. כך בטוח אותו בעל בית שמח שמשפץ את ביתו. ישנן כמובן רמות שונות של שמחה.
ישנו המהגר, כלומר אני, שאינו שמח כלל ואינו אוהב להיות בעל בית שמח. אבל, כפי שהסבירו לי כאן הקבלנים יש דברים שבעלי בית שמחים אוהבים לעשות, ולכן, כפי שאמר לי אחד השיפוצניקים, הוא שונא לעשות אותם. למשל, לצבוע את הבית. מסתבר שאחת הפעילויות החביבות על בעלי הבתים השמחים באמריקה היא לצבוע. לסייד. להחליף צבע בחדר. לכן כל הזמן יש כאן פרסומות לצבעים בטלוויזיה. ישנן גם פרסומות לניירות דבק שמאפשרים צביעה נקייה על פי קוים ישרים. ניסיתי את זה עכשיו באמבטיה. זה עובד. כמעט. אלא אם כן אתה לא יודע לשים נייר דבק ישר. כמוני.
אבל ישנם בעלי הבית השמחים באמת. הם לא יסתפקו בצביעה. ואגב, יש המון מה לצבוע באמריקה. אפשר לצבוע חדרים. מובן שצריך לצבוע את הגדרות הלבנות שמקיפות את הגינה, את המרפסות, דקים באמריקאית, ועוד דברים שצריך לצבוע. אבל בעלי הבית השמחים באמת אינם מסתפקים בכך. הם גם יחליפו את החלונות בעצמם. וכבעלי בית שמחים גאים הם יעשו זאת בדרכם העצמאית, לעתים שמים חלון הזזה במקום של חלון עולה יורד ולעתים הפוך.
בעלי הבית השמחים המקצועיים באמת כבר יעשו פרויקטים גדולים יותר. הם יטפלו בחשמל, יתקנו את מערכת הביוב בביתם. הם יחסכו לעצמם המון כסף כך. הם גם ישמחו. הם ירגישו מסופקים. הם גברים אמיתיים שמסוגלים לטפל בביתם. והכי חשוב שהגבר יידע לטפל בביתו.
כשאותם בעלי בתים שמחים ירצו למכור את ביתם הם יהפכו להיות שמחים פחות. כל השיפוצים שלהם הופכים את הבית לבלתי הפיך. מערכת הביוב אינה ניתנת לטיפול, אלא להריסה ובנייה מחדש. החשמל, במצב דומה. חדרים עם רצפות עקומות, סוגי צינורות שהולכים במקומות בהם הם לא אמורים ללכת, וכל אותם דברים שהופכים את הבית בבעלותם לכזה שאפשר למכור אותו, רק בחמישים אלף דולר פחות. פתאום בעלי הבית אינם כל כך שמחים.
ולך המהגר, מה העצה? א. אל תקנה בית מבעל בית שמח. ב. אל תהפוך לבעל בית שמח. תן לאנשי המקצוע לעשות את מה שהם צריכים לעשות. ואם בשמח רצונך, חכה לאדר, או לחלופין תצבע. ותצבע שוב. ותצבע שוב.
וכן, כל זה כמובן נכון כשאתה קונה בית או דירה באמריקה, ובגלל שעד המלחמה מחירי הדירות באמריקה מצחיקים באמריקה, בעתיד ניתן את העצות כיצד לקנות דירה.
אם ברצונך לשמוע על עוד נושאים הקשורים להגירה לאמריקה, אנא שאל/י בתגובות לקטע זה.
נ.ב.
בלוג זה אינו מעודד הגירה לאמריקה. נחמד לנו כאן כשרוב הישראלים עדיין בארץ.
נ.ב.ב
מדיניות הפליטים של הבלוג דומה למדיניות הפליטים של ישראל - פליטים ישראליים שינסו את מזלם באמריקה יירו, או לחלופין יושמו במכלאות לשלוש שנים.
נ.ב.ב.ב.
ובאשר לפליטים ישראלים בעקבות מלחמה עם אירן מדיניות הבלוג היא כדלקמן:
1. קרובי משפחה קרובים.
2. מקורבים לפני זרים.
4. עניי עירך קודמים
5. כל היתר על סמך כל הקודם זוכה.
קטגוריות 2-4 יזכו לקורת גג ומיטת עץ תמורת מלאכות בית קלות, אותן בעל הבית השמח לא אוהב לעשות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
