חרונולוגיה חסרת חשיבות

"לא השתנית" זהו המשפט השגור ש(א)נשים אומרות לי אחרי שלא ראו אותי מספר שנים. האם תמהון בקולן? האשמה? אני אף פעם לא יודע. גם תשובה ברורה אין למשפט הזה. מה כבר אפשר לומר, מתכון מנצח לא מחליפים??? לכן, אני כבר מוכן עם משפט תגובה. "גם את לא". וכך, אני חוסך לעצמי את הצורך להסביר, להתנצל, אולי, להיכנס לשאלות פילוזופיות סבוכות. ובכלל, האם אני צריך להשתנות? האופטימיסטיים (רוב האנושות) רואים בכך חיסרון. הרי שינוי הוא טוב, הוא פוטנציאל לצמיחה, התקדמות, שינוי, נו! ואני? לא משתנה. ככה זה. זה מה שיש, ועם זה לפחות אפשר לשמור על תיקו.

מן הידועות שהנשים השבדיות הן היפות בעולם. ממש כמו הפיורדים הנורבגיים, גם יופי זה מייגע לאחר חשיפה ממושכת אליו. או אז המבט נודד אל עבר הסביבה בה מסתובבות כל השבדיות האלה. ואז פתאום מתגלה האמת. כל חנות חמישית כאן היא ספר או מספרה. אותו מוצר שחשבת שעבר מן העולם, כאן הוא פורח. חנויות אלה גם מבהירות שלבעלי השיער הארוך בינינו אין סיכוי בשבדיה, שכן השיער של הגבר צריך להיות קצר. אחרת הספרים, המרובים פה כל כך, יהיו מחוסרי פרנסה. הרי כולן כאן בלונדיניות, אז אין שום צורך בעבודת צביעה (אפילו השחורדיניות בשבדיה בלונדיניות באמת).

כשנכנסתי לכנסייה הזוג המתמזמז באזור התרומות היה צריך להפסיק מעיסוקו זה. הם המשיכו לדבר עם חברם שעמד לידם, וכשראו שהחלטתי לתייר בכנסייה, חזרו לעיסוקם זה. זה, כמובן, מחזיר אותי שנים אחורה, לאותו חייל אלמוני.

הסיפור בחדשות מספר על עיירה הולנדית מנומנמת שנהרסה. נערה הזמינה חברים ליום הולדתה, בפייסבוק. היא רק שכחה לסמן ההזמנה כפרטית. לכן, אלפי בני נוער התכנסו בעיירה המנומנמת, השחיתו והרסו אותה. משטרת המהומות נאלצה לפנותם בכוח. הכתבת ממשיכה לספר שכעת מנסים בטוויטר ובפייסבוק להזמין אנשים מהציבור לבוא ולנקות את העיירה. ואז מסיימת הכתבת את הכתבה, כרגיל, בדיווח שמה. אנה הוליגן. ואצלי המוח קרא זאת כ"אנא (אני בערבית) חוליגן".