חרונולוגיה חסרת חשיבות

המנצח האמיתי בעימות אתמול או שלשום בין אובמה לרומני היה סטיבן שפילברג.

הפסקת הפרסומת הראשונה בכל הערוצים הייתה לסרטו החדש על אברהם לינקולן. משום מה, אובמה הזכיר את לינקולן בעימות. אולי זה לא קשור. אבל זה הדבר שייזכר הכי הרבה מהעימות הזה.

התקשורת מדברת על כל הדברים שאובמה לא אמר בעימות. מחשיבים לו זאת כחולשה. שלא הזכיר את ביין. הם מדווחים שהוא לא הזכיר את 47% האחוזים שרומני ביטל. וממשיכים ומזכירים את כל הדברים שאובמה היה צריך להגיד ולא אמר. ובכך הם אומרים את זה בשבילו, ומשאירים בחיים את כל הדברים שמועילים לו, בלי שהוא משלם את המחיר על היותו גועלי בזמן העימות. 

נכון, רומני היה טוב יותר, חד יותר, אובמה לא ענה על חלק מהנקודות של רומני, ועדיין, המסר של אובמה יחלחל. שרומני אומר מה לא, לא לאובמהקר, לא לחקיקת הריסון הבנקאי, לא לתכנית המיסוי של אובמה, לא ולא ולא, ולא מציג תכניות של מה כן יעשה. הוא מודיע מה הדברים הטובים שישמור, ולא מודיע םא כך מה יחליף את הרעים. גם בעיית רומניקר תרדוף אותו, אם זוהי התכנית הטובה ביותר למדינה שלו, וכל מדינה צריכה שתהיה לה את התכנית שלה, אז מדוע התכנית הטובה שלה אינה טובה לשאר המדינות. על כך אינו יכול לענות. 

ומה יקרה? סביר שכלום. אובמה ינצח, כי צריך יותר מדי כדי שרומני ינצח. וכי ישנם שני עימותים שאותם אובמה ינצח, כי אליהם הוא יגיע כאנדרדוג.

ומה המשמעות של כל זה, שהוליווד תמשיך להפיק סרטים. ובאמריקה, אובמה סביר שיהיה הנשיא הבא.