לעתים נדירות אפשר למצוא טורי דיעה המוכיחים עד כמה כותבם מנותק מהמציאות. מובן שכותבם מתלונן על כך שכולנו, הישראלים, לא מחוברים למציאות, והוא היחיד שמחובר.
אבל איך אפשר להתייחס ברצינות לכותב שמבקש מאיתנו "להחליף דיסקט" שלוש או שבע פעמים לאורך טור דעה אחד? הכותב לא יודע איפה הוא חי? הוא לא יודע שאין דיסקטים יותר? שאי אפשר להחליף אותם? נעלמו, כמו מכונת הכתיבה, מכונת הירייה, ועליונות הגזע הלבן. כמו אמינות ה"עובדות" של הכותב, גם הדיסקטים היו אמצעי לזמן קצר מאוד. שלוש ארבע שנים והם נעלמו. למען האמת, כיום אין שום יכולת לקרוא דיסקטים. הדיסקט מת אי שם לפני 12 שנה, כשהמציאו את כונן הזיפ ולאחריו המציאות את מקלות הזיכרון, היו אס בי.
והכותב? כמו דעותיו, תקוע אי שם באמצע שנות התשעים, ומתעקש שהוא היחיד שמכיר במציאות כפי שהיא, למרות שקפא בזמן. אולי צריך להציע לכותב לשדרג את כל המערכת שלו (יש היום מערכות שאפשר לדפדף בהן באמצעות היד, אפילו בלי מקלדת!!! לא כל שכן, דיסקט. כן, מערכות בהן המגע האנושי הוא המוביל, ולא הטכנולוגיה המיושנת. אולי כדאי לכותב להתעדכן ולראות שמגע אנושי, ולא צריבת תודעה והחלפת דיסקט זה מה שיעבוד במציאות של המאה הנוכחית), כי אם ימשיך להסתמך על דיסקטים, הנתק שלו מן המציאות רק יחריף, והוא היחיד שיוכל לתקשר עם עצמו. בעצם, זה מה שהוא מאחל לישראל ומייחל לה, שרק ישראל תוכל לתקשר עם ישראל, כי רק לישראל יהיה את הדיסקט. לשאר העולם יש כבר היום כונני רשת.
מחר או מחרתיים אי"ה בלי נדר, איזה מאמני פוטבול צריך היה לפטר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
