כשרואים את אלטון ג'ון בהופעה פתאום עולה ההכרה. רגע, מי יהיה האומן
שבעוד שלושים שנה, ארבעים שנה, אפשר יהיה ללכת ולראות ולהבין שאנחנו ראינו אותם
בתחילת הקריירה. שכשם שהקריירה שלנו התפתחה גם הקריירה שלהם (אולי ונסה קרלטון?
מי???). הרי הוא עבד על אלבומו הראשון לפני ארבעים שנה. דמיינה לעצמכן, ארבעים
שנה, יותר משרוב האנושות כיום קיימת, והוא כבר זימר אז. שלא נדבר על ליאונרד כהן,
ששר עוד לפני שאבותינו חיו (פחות או יותר). אלטון ג'ון בכיתה ממוצעת מבוגר יותר
מהסבים והסבתות של הילדים כיום. ועדיין, ישנם בני נוער שהולכים לראות את אלטון
ג'ון, או דוויד בואי, אם היה מופיע, האבנים המתגלגלות, שלא נדבר, כאמור על ליאונרד
כהן או אולי דילן. ואומנים אלה בגילם של הסבים והסבתות של אותם בני נוער (שסביר
להניח שלא הולכים לבקר אותם).
אז מי זה יהיה? ג'סטין ביבר? אולי מישהו שכבר היום מבוסס יותר, אולי
ג'ורג' מייקל, או ג'סטין טימברלייק. רק לא הבלק אייד פיז. ואולי צדקו מארגני
הסופרבול שהזמינו את ברונו מארס, והוא עודנו עולל, בן 27, להופיע במופע המחצית של
תכנית הטלוויזיה הנצפית ביותר בשנה? איך נדע להבחין בינהם? האם נוכל להבחין בין
פלופ חד פעמי, כמו הליגה האנושית לבין תופעה שתימשך דורות, כמו דפש מוד? דוראן
דוראן אל מול ואהם? מועדון תרבות אל מול נוער שוליים? איך נדע להגיד מי מהאומנים
כיום יחזיקו מעמד ומי יחלפו כפרוזן יוגורט
של השנה שעברה?
ומה, האם באמת הדג נחש יהיו הכוורת של שנת 2040? יתאחדו כשהם בשנות
השבעים לחייהם, למופע אחרון בפארק הירקון? סבלימינל? עמיר בניון יהיה השושנה דמארי
של שנות החמישים של המאה הנוכחית? מי יהיה יורם גאון הבא? (כלומר קשיש מוזיקלי
שפעם היה כוכב ענק והיום מי זוכר מיהו, חוץ ממהגג בתכנית רדיו שבועית, אני בטוח
שהייתה תכנית ריאליטי כזאת)? החברים של נטשה, מכריסים כרס, ומזקדנים באופן נאה, מי
יותר ומי פחות. רפי פרסקי? מני בגר? איך נדע מי יהיו הפלופים ומי הקלאסיקות?
ובכלל, האם אלטון ג'ון הוא איזשהו קלאסיקה? שלא נאמר, קלאסה? הקול
עמוק, הכישרון? קיים. לא בטוח שהכישרון המוזיקלי הוא גדול כל כך. הכישרון הגדול
יותר הוא לדעת מה ימצא חן בעיני אנשים, ולייצר אותו. כמו שאומרים, הוא יודע באיזה
צד מרוחה החמאה (עוד אחד מאותם ביטויים מוזרים למדיי, האם ישנם ביטויים שאינם
מוזרים?). אז זהו כשרונו האמיתי של אלטון ג'ון. חדשן גדול, לא חשבתי שהוא היה.
מוזיקאי גדול, נו. פרפורמר? יושב ליד פסנתר, מנגן, קם, קד, חוזר לפסנתר. לא מגיע לקרסוליה
של טורי איימוס כפסנתרן. לא מגיע לקרסוליו של ניק קייב כמופיע. ומוזיקלית, אני לא
מבין הרבה, אבל מבחינת חדשנות והופעה, לא מתקרב
לדויד בואי בשיאו (בשנות ה-1970) לא מבחינת תכנים ולא מבחינת צורה או
מוזיקה. ועדיין, אנשים מגילאי השישים ועד גילאי העשרה מגיעים להופעה של אלטון
ג'ון.
אז,
כן, מי יהיה האלטון ג'ון של עוד ארבעים שנה, אל מי ילכו דורות של אנשים, יחדיו,
להופעה עוד דור, דור וחצי? אני לא מסוגל להעריך, ואתן?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
