השלג רק התחיל לרדת. השלג אינו מחזה נדיר פה. זרים, לעומת זאת, הם כן נדירים.
כך, השלג אך התחיל לרדת, אבל הזהירו מסערה. לכן הקופות בסופר המקומי היו מלאות אנשים עומדים בתור בסבלנות. גם בתוך הסופר עצמו הצפיפות הייתה לא רגילה. אכן, סערה. סערה ראשונה של העונה, וצריך להתכונן. התכונה הייתה רבה. אבל בתור אנשים עמדו בשלווה.
סיימתי לקנות, לקחתי את העגלה, והלכתי לאוטו. השלג רק התחיל לרדת. הקור, לעומתו, היה עז. היו חסרות עשר מעלות צלזיוס. לא נעים. הכנסתי את הקניות לאוטו. בעודי עושה זאת, איש זר התקרב לעבר האוטו. לא נבהלתי. ראיתי אותו כבר קודם בתוך הסופר.
"תגיד, אתה חדש פה באזור"? שאל האיש. החלטתי לשחק את המשחק, ועניתי בחיוב. להתחיל להסביר ששלוש שנים זה לא כל כך חדש יהרוס לאיש את התיאוריה, אז הלכתי עם זה. חדש, כן. יחסית. "כן, ידעתי" אמר האיש. "מאיפה אתה" עניתי את שם היישוב בו אני גר. חמש דקות מהסופר. "אה, גם אני משם". "ורגע, מה אתה עושה פה?" המשיך. עניתי שהעבודה שלי הביאה אותי הלום. "גם אני עובד שם, אמנם באתר אחר, אבל באותו מקום עבודה." חייכתי, ומה יכולתי לענות? "אגב, אני לא יודע אם אתה בעניין, אבל יש לנו כאן קהילה מגובשת של נוצרים ואנחנו הולכים לחגוג את כריסמס בייחד, אם אתה מעוניין." החיוך שלי קטן קצת, אבל רק קצת. "אתה נוצרי?" המשיך האיש לשאול. השבתי שאני דווקא יהודי. "לא נורא, זה קצת קודם, אבל דומה מספיק." אמר האיש. "בכל מקרה, מוזמן להצטרף לקהילה שלנו, וברוך הבא לאזור" סיים האיש.
השלג התחזק מעט. השלג אינו מחזה נדיר פה. זרים, לעומת זאת, כן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
