חרונולוגיה חסרת חשיבות

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.

הדבר המרכזי אליו אני מתגעגע כאן, בגולה הדוויה, הוא המילקי. אותו מעדן חלב, שרובו שוקולד, וחלקו העליון קצפת. אותו מעדן שמשפחות התפצלו בגללו. חלקן מערבבין וחלקן מפרידין. (אני מן המערבבין, בני משפחתי  מן המפרידין). אותו מילקי ששטראוס במתיחת מותג מטורפת הפכו למוצר מטורף לגמרי ושכחו את הבסיס. חלקו שוקולד וחלקו קצפת. כה פשוט, כה טעים.                                   אם ישנו דבר אותו האמריקאים לא יודעים לעשות הם מעדני החלב. הם פשוט לא יודעים. אז כן, ישנו עכשיו גל של יוגורטים יווניים. והם חדשים. והם לא כל כך טעימים. הם לא כל כך טעימים. או שיש בהם 25 גרם סוכר בגביע של 100 מל יוגורט. או שיש להם טעם לוואי חריף של פלסטיק או גומי או כל תוצר אחר מהם עושים את מוצרי החלב האמריקאיים (נפט או טופו, כאילו שמישהו מבדיל בין השניים). ואני מחפש ומחפש לי את אותו האחד דמוי המילקי. או למצער, אותו דנונה עם פצפוצי שוקולד, או אורז מצופה שוקולד או אפילו אגוזים מצופים שוקולד. את זה אחפש, את שאהבה נפשי, ולא מצאתיו.

 יגעתי ולא מצאתי, לא אאמין. ואכן, לפתע, על המדף מולי יושב לו בנחת יוגורט של מולר עם פצפוצי שוקולד! האח, הידד. סוף סוף, אפשר יהיה לאכול משהו שהוא גם בריא וגם טעים, וגם יזכיר את המולדת הדוויה (ועוד של מולר, שתי מולדות במכה אחת!). אז בנפש חפצה ניגשתי למדף ולקחתי את המולר שבקצהו ישנם פצפוצי שוקולד ובתוכו ישנו יוגורט, כך שאפשר לערבב אותם. ממש כמו אותם היוגורטים עם פצפוצי השוקולד בארץ. הגעתי לביתי, ומובן שלא חיכיתי, ישר פצחתי במלאכת פתיחת היוגורט, השלכת פצפוצי השוקולד אל תוך היוגורט הלבן הלבן, לקחתי כפית, העמסתי הכפית בכל טוב היוגורט והפצפוצים. ו? טעם וניל! וניל! למה לעזאזל שמישהו יהפוך את היוגורט עם הפצפוצים שלו לטעם וניל? 

וכך, כבר שבועות ביקשתי את שאהבה נפשי ולא מצאתיו. חיפשתי בין כל רחובות העיר העמוסה שקרים הזאת ולא מצאתיו. מה כבר רוצה האדם? יוגורט עם פצפוצי שוקולד, או משהו דומה. שלא נאמר מילקי, חלילה וחס. אותו מעדן שוקולד שבחקלו העליון קצפת. אני מן המערבבין.

המשכתי בחיפושיי.

הגעתי לסופר בעיר השכנה. עיר עשירה יותר, מתקדמת יותר, שראשי עריה לרוב באים מהאוכלוסיה הגאה. שתושביה אמנים ואנשים אנינים אחד אחד. הסופר שלה עשיר. מוצרים משונים בו. מגוונים. טעימים. שמתי פעמיי אל עבר מקרר היוגורטים. אולי אמצא משהו דומה למילקי. או לכל הפחות ליוגורט שאפשר לזרוק לתוכו פצפוצי שוקולד או משהו דומה. ואכן, נפלאות העיר השכנה, העשירה, שראשי עריה לרוב באים מהאוכלוסיה הגאה, ותושביה אמנים, או לפחות אנינים. מצאתי! יוגורט. בדקתי את הטעם. עושה רושם לבן פשוט. והתוספת? שוקולד מריר ושקדים. נשמע מגניב. מעולה. או, את שאהבה נפשי ולא מצאתיו, כמאמר המשורר. ואז הגעתי הביתה. האותיות הקטנות קצת בלבלו אותי. מה עושה כאן הקוקוס? קוקוס? קוקוס עם פצפוצי שוקולד ושקדים.

מה אגיד לכם. אז מילקי אין. ויוגורט פשוט עם פצפוצי שוקולד גם אין. אז אולי אסתפק ביוגורט בטעם קוקוס עם שברי שוקולד ושקדים.

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל המודרנית שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת נפלאות צִיּוֹן (הלא הוא המילקי).