חרונולוגיה חסרת חשיבות

אז לכבוד השלום שינחת עלינו מיד לאחר צוק איתן, החלטתי שוב למחזר חומרים. ומה? רק לפוליטיקאים ולצבא מותר למחזר מבצעים? מטרות? הצלחות? נצחונות? לא! גם לי מותר למחזר. בשינויים קלים, מאחד הנצחונות הקודמים שלנו.

היא צרחה שוב ושוב.

"אנחנו במלחמה. אתם חייבים להקשיב לי."

"אנחנו במלחמה. אתם חייבים להתנהג טוב כלפי האזרחים."

"כבר עשרים שנה אני ככה. אנחנו במלחמה. תראו קצת התחשבות."

וכך היא ממשיכה. מרעידה את כל השכונה בצרחותיה. המלחמה חוזרת בכל משפט רביעי או חמישי שלה. הטרוניה שלה מתעצמת. עולה ויורדת. כמו אותן אזעקות במהלך המלחמה.

אולי בניגוד למצופה, יש היגיון בדבריה. אנחנו במלחמה. בזמן המלחמה אין שוטרים ברחובות לאכוף את חוקי התנועה.

עכשיו אולי המלחמה נגמרה. פתאום יש שוטרים שרושמים דוחות. האזרחים עדיין לא רגילים לכך. אז היא ממשיכה לצרוח:

"אנחנו במלחמה. אנחנו במלחמה. אתם חייבים לא לרשום לי דוח."

היא לא עצרה בעצור. או שכן עצרה בעצור. העיקר שאנחנו במלחמה.

כאילו שישראל עצמה כמדינה מאמינה בלעצור בתמרור עצור (בקו גבול, בהרג אזרחים, או בקווי מוסר כלשהם). ומכאן, טרונייתה של אותה אזרחית, שלא עצרה בעצור, מוצדקת עשרת מונים.