חרונולוגיה חסרת חשיבות

"כי הנה סתיו עבר, סתיו חלף הלך לו 
הגפנים סמדר נתנו, נתנו ריחם. 
כי הנה סתיו עבר, סתיו חלף הלך לו 
הגפנים סמדר נתנו, נתנו ריחם."

אכן, שיר השירים קולע למזג האוויר בישראל.

אחד החסרונות במקומות קרים באמת הוא החורף. אותם חודשים בהם השלג שולט, החושך מתחיל בארבע אחר הצהריים ומסתיים בשבע בבוקר שלמחרת, האויר בחוץ אינו עובר את נקודת הקיפאון. קר. מדכא. כמו הדובים, גם האנושות במזג אוויר שכזה נכנסת להילוך נמוך, ממעטת לצאת מהבית, לא רואה ולא נראית, אלא בתוך מעילים עבים מאוד. אין מגע בין אנשים, כי מעיל במעיל אינו פרקטי, ולחיצות ידיים פרקטיות עוד פחות, להוציא את היד מהכפפה, ללחוץ יד שנייה, קרה באותה המידה, ואז להכניס את היד לכפפה, כל זה בקור של -10 מעלות צלזיוס היא משימה אידיוטית שראוי להימנע ממנה.

אבל אז מגיע האביב. בניגוד לארץ הקודש, שם אין באמת חורף (וראו מילות שיר השירים, הסתיו הוא שעובר ואחריו מגיע האביב, אין זכר לחורף), במקומות בהם יש חורף, האביב קיין ומורגש באמת. זה לא רק הצבעים שמשתנים מלבן לירוק, אלא הסביבה כולה. פתאום כל האנושות יוצאת החוצה, שכנים שחצי שנה לא ראית, מתגלה להם ילד נוסף, הילד שלהם כבר מתחיל לרוץ, ורק לפני חצי שנה הוא היה כלום, הפריחה היא לא רק באלרגיות, אלא גם בלב. רמת העשייה של כלל הציבור עולה פלאים. חיוכים נראים על פני כל, ואפילו ישנו מגע בין אנשים.

בישראל, מעבר מסתיו לאביב (יש מעט קיץ בישראל, אין בכלל חורף) הוא זניח. בארצות בהם החורף שולט, האביב הוא העונה היפה בשנה. חבל שהוא כל כך קצר.