כמעט לא זכרתי איפה ראיתי את הכרזה הזאת, אבל בסוף נזכרתי, אני חושב שזה היה בתל-השומר, אולי בשיבא, או איך שקוראים לבית החולים ההוא.
"בחול המדינה זה אתה" וכיוון שרוב הזמן אני בחול חשבתי שאם כך, רוב הזמן המדינה זה אני. ממש כמו לואי הארבע עשר, המדינה זה אני.
המשפט הזה היכה בי בארץ בעוצמה.
אפילו כשהבעתי דעה ביקורתית על ישראל ושמעו שאני בחול, אז השומעים מתחו ביקורת על כך שאני מעז להחזיק דעות שאינן בקונצנזוס המדומה הקיים בישראל (הקונצנזוס של שרת התרבות, פחות או יותר, בעת מלחמות).
אבל לא רק מתיחת הביקורת האסורה בחול, בגלל שהמדינה זה אני. המשפט היכה בי בעוצמה בגלל האירוניה החריפה שבו. כן, "בחול המדינה זה אתה". ההשתמעות של המשפט היא ש"בעוד בחול המדינה זה אתה, הרי בארץ, המדינה היא הכל חוץ ממך." בעצם, המשפט הזה לא אירוני כלל. אכן, מבחינת הישראלים, בחול המדינה (ישראל) זה הם. אבל איש מהישראלים לא מצפה שבישראל המדינה גם תהיה הם. על כל המשמעויות של מבע זה:
1. אם המדינה זה אתה, שמור על חוקיה (פחחחח!!!!!!!!!).
2. אם המדינה זה אתה, אזי היא צריכה לדאוג לך (פחחחח!!!!! אלא אם כן שם משפחתך הוא תשובה, והשקעת במאגר נפט.)
כן, המשפט "בחול המדינה זה אתה" אכן מעביר נאה את ההשתמעויות שבישראל המדינה היא לא אתה. גם לא אני.
ואני? אני מעדיף את המשמעות המקורית של המשפט "בחול המדינה זה אתה." כלומר אני! לא טוב לכם? אתם טועים, כי המדינה זה אני! (ריקורסיבית עד אין סוף).
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
