חרונולוגיה חסרת חשיבות

לולא כתב שלמד את הדברים האלה לאחרונה, אולי לא הייתי טורח לכתוב את הפוסט הזה, אבל "את ההגדרה הזו למדתי במהלך סמינר שהשתתפתי בו לאחרונה, המיועד לעיתונאים ישראלים להיכרות עם הקהילה היהודית השנייה בגודלה בעולם." כך, הכתב למד דברים, אז בואו נראה איזה דברים הוא למד. (אגב, אכן NRG פרסם מספר כתבות לאחרונה של "כתביו" על מסעותיהם בארצות הברית.)

נתחיל בהתחלה:

"מה הקשר שלנו עם יהודי ארה"ב? התרגלנו עוד טרם הקמת המדינה שיהודי הגולה תמיד יהיו שם," ניכר שהכותב הפנים את מה שכתבתי כאן לפני כמה ימים לכן הוא משתמש בגוף ראשון רבים. אז "התרגלנו" (מי לעזאזל?) "עוד טרם הקמת המדינה שיהודי הגולה תמיד יהיו שם," לו רק למד היסטוריה. שכן, רוב היהודים שהיו בגולה עוד טרם הקמת המדינה נעלמו באיזה תהליך עלום, ולא, רובם כבר לא היו שם "עוד טרם הקמת המדינה". אה, ואם מדברים על יהודי ארצות הברית, הם ודאי לא תמכו בציונות או ביהדות באותה תקופה אפילה בה יהודי הגולה נעלמו, הם העדיפו להיות אמריקאים על להיות יהודים (חלק ניכר מנכסי צאן הברזל של ארצות הברית משנות ה-1930 נכתבו או הושפעו מכותבים יהודים-אמריקאים), ונמתחה עליהם ביקורת (ודאי שאינה מוצדקת) על כך שלא עשו די כדי לשנות את מדיניות ההגירה האמריקאית באותה התקופה, או להכניס את ארצות הברית למלחמת העולם השניה מוקדם יותר, או לפעול נגד השמדת היהודים באירופה. 

נמשיך: "הדור השני לשואה המשיך את המסורת, ..." לאיזו שואה? יהודי ארצות הברית לא עברו שואה, עד כמה שאני יודע. מה הקשר של השואה ועל איזה מסורת הוא מדבר? מסורת התמיכה בישראל אצל יהדות ארצות הברית לא הייתה קשורה לשואה. אמנם יהדות ארצות הברית קלטה יהודים אחרי השואה, אבל כך גם מדינת ישראל. ודאי ש"הדור השני לשואה", כלומר ילדיהם של ניצולי השואה, לא יכול היה לתרום כלכלית לישראל, אם היגר לארצות הברית. הייתה זאת היהדות האמריקאית המבוססת (שהיגרה לארצות הברית באמצע המאה התשע עשרה או בתחילת המאה העשרים) שהמשיכה לתרום  לישראל.

"אך הדור השלישי והרביעי כבר הרבה פחות מחובר, הרבה פחות קשור." לשואה? הלא רלבנטית לקהילה עליה הוא מדבר? זה מה שהוא למד? וכמה זמן נמשך דור, שכן אם זה 25 שנה, הרי הדור הרביעי לשואה הוא בין שנתיים בערך. טוב, הוא "למד" על יהדות ארצות הברית (אולי), לא מתמטיקה. כתב לענייני עולם לא צריך לדעת מתמטיקה.

"אנחנו, מדינת ישראל, נטשנו את יהדות ארה"ב." הרי הם היו לפני המדינה, ויש סיכוי שיהיו שם אחרי המדינה, מי אמר שאי פעם היינו צריכים להיות איתם? הפטרונות, כאילו, מדינת ישראל יכולה הייתה לנטוש את יהדות ארה"ב. אה, כן, והכתב הוא לא מדינת ישראל, לאחרונה שבדקתי.

"בזמן שהתעלמנו, אותם יהודים מצאו לעצמם עיסוקים אחרים. "תיקון עולם" הם קוראים לזה.... אין בכך רע," כן, "תיקון עולם" הם קוראים לזה, זה לא מונח בסיסי של חוגים נרחבים ביהדות, אלא "הם" קוראים לזה. וכמה יפה מצד הכתב שהוא מאפשר זאת, ואפילו לא מוצא בכך רע. אולי אפילו טוב? לא צריך להגזים.

"הרי גם מדינת ישראל פועלת כדי לעשות טוב בעולם," כן בהחלט. לא מאמינים? תשאלו בעזה! הרבה טוב ישראל עשתה שם. גם בלבנון (2006). ה"הרי" בפסוקית זאת היא שעושה את ההבדל.

"ואילו אנחנו, מדינת היהודים, אמנם נאפשר להם לעלות לישראל על פי חוק השבות, אך לא נכיר בהם לעיתים כיהודים (אם עברו גיור רפורמי או קונסרבטיבי)," מובן שאם נולדו לאם יהודיה אינם צריכים גיור, אבל ב"עייניינו" רוב היהודים הלא-אורתודוכסים מן הראוי שיעברו גיור, שכן הם אינם יהודים.

"500 אלף יהודים צעירים בגילאי 18 עד 26 הגיעו בשנים האחרונות מהעולם, בעיקר מארה"ב, לישראל במסגרת תוכנית תגלית. זו התקדמות עצומה, למרות שעדיין מדובר בטיפה בים." חצי מיליון יהודים הגיעו לישראל בפרויקט תגלית (השם האנגלי שלו הרבה פחות תמים birth right, כלומר זכותם המולדת של יהודי ארצות הברית לקבל טיול חינם של שלושה שבועות בישראל, בין היתר על חשבון משלם המסים הישראלי, אבל כתבתי על זה כבר). חצי מיליון יהודים זה טיפה בים, אז כנראה שהים של יהדות אמריקה עצום. כמה יהודים יש באמריקה הכתב אף פעם לא משתף את כותביו, אולי לא לימדו אותו את זה. אולי הספירה לא כל כך פשוטה, בייחוד אם הרפורמים והקונסרבטיבים אינם יהודים, וודאי שילדיהם אינם יהודים. כי כן, יהדות אמריקה מונה כ7 מיליון אנשים, אז חצי מיליון זה קצת פחות מעשרה אחוזים. שמונה אחוזים זה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר מ"טיפה בים," אבל שוב, הכתב לא למד מתמטיקה היכן שלמד על יהדות ארצות הברית.

-

וכמה מלים ברצינות: חבל שהכתב לא למד באמת על יהדות ארצות הברית. על כך שההגירה הראשונה של יהודים הייתה של יהודים רפורמים מגרמניה באמצע המאה התשע-עשרה. יהודים אלה היגרו עם כספם ופתחו חנויות מרכול בכל רחבי ארצות הברית (סאקס פיפת' אווניו, למשל של סאקס). כן, הרפורמים, אותה "לא דת-יהודית שבטוח תיעלם עוד חמישים שנה" קיימת כבר 300 שנה בערך. לו רק כתב שיהדות ארצות הברית מבוססת על  90% מההגירה היהודית של תחילת המאה העשרים (10% מהם היגרו לפלשתינה), והם היו יהודים "רגילים," לא אורתודכסים, ולכן לא יכלו להתקבל לקהילה האורתודכסית בארצות הברית, אבל גם לא אהבו את הרפורמה הגרמנית ששלטה בקהילה האמריקאית, ועל כן פרח הזרם הקונסרבטיבי, שמהווה זרם של "חיים יהודיים נורמליים" בלי התהדרות ב"חומרות" אורתודוכסיות ובלי הגמישות ה"רפורמית". אכן, בין הרפורמים היו ציונים דגולים (כל מיני רחובות מוזרים ישנם בערי ישראל שמעידים עליהם, כמו אבא הלל ברמת גן או סילבר בנווה שאנן בחיפה). לו למד שההגירה היא נקודת האפס של הקהילה הזאת, ואז תקופת השואה הייתה הדור השני להגירה, דור שבהגירות ידוע ככזה שבז להוריו המהגרים ולערכיהם ומנסה להשתלב עד כמה שניתן בתרבות המקומית. לכן, היה יכול ללמוד מדוע השואה היא בושה ליהדות ארצות הברית; שמלחמת ששת הימים הייתה אירוע משמעותי בשביל יהדות זאת שהירשתה לעצמה להתייחס לעצמה כשווה בין שווים עם שאר הקהילות האמריקאיות; ש"תיקון עולם" הוא חלק מהמסורת של יהדות ארצות הברית כלקח מהשואה ומבושתם בה מאז שנות ה-1960 (דור שלישי להגירה), שלכן הובילו יהודים את המאבק לזכויות אזרח (ובצדק, שכן היו מקומות שאסור היה ליהודים להיכנס אליהם עד שנות ה-1970 כמו שכונות בסאן דייגו), שכן בשואה טבחו ביהודים ובשחורים, ולכן היהודים לא יכלו לעמוד מנגד כנגד קיפוח השחורים בארצות הברית. שכיום, אנחנו בדור הרביעי, ואפילו החמישי להגירה, וחמישה דורות אחרי נקודת ההגירה המהגרים כבר אינם מהגרים כלל ועיקר והקשרים שלהם עם התרבות המקורית שלהם הופכים לפסטיש חסר מהות, ולא מבססים פעולה פוליטית או חברתית, שכן הם מקומיים, ולא מהגרים כלל.

והכי חבל, שהכתב לא למד לפקפק במי שרוצה ללמד אותו דברים, ולדעת שעיתונות לא אמורה לירוק את מה שאומרים לה בלי לבדוק את הדברים. או בלי לחשוב.