חרונולוגיה חסרת חשיבות

הדבר היפה ביחס למגורים בעיר התחתית (גם כאן העיר התחתית אכן תחתית ביחס לשאר חלקי העיר, כלומר היא הכי קרובה למים) הוא מחוסרי הדיור (השם המכובס שסוציולוג מכובד נתן לתופעת חסרי הבית). אני חייב להודות שמדי פעם אני מתקשה להחליט אם האדם ההולך מולי, או עומד מולי, או אפילו יושב מולי, הוא חסר בית או סתם אדם שהתלבש בצורה מוזרה. שכן חליפה מחויטת באמצע הקיץ היא לא לבוש שכיח לאדם רגיל, אבל אם החליפה היא הלבוש היחיד שיש לך כי אתה גר ברחוב, אז המראה האופנתי הזה יותר הגיוני.

הדבר היפה (ודאי שאדון באסתטיקה, כי לדון באתיקה בנושא זה בלתי אפשרי) ביחס למחוסרי הדיור בעיר התחתית הוא השלטים והסיפורים שהם מספרים. זוהי פעולה תקשורתית שמטרתה ברורה, להשיג כסף מהעוברים ושבים ומטרת השלטים והסיפורים לגרום לקורא ולשומע להושיט את ידו אל כיסו, ואת רגשותיו אל ליבו, ולתרום. ברור שישנם את אותם חיילים משוחררים שמבקשים עזרה והבנה. זה הבנאלי. אלה שמגדלים חתולים או כלבים איתם ברחוב קצת יותר מעניינים. הכסף מבוקש להמשיך להאכיל את החתול, או הכלב, ואני חייב להודות שהחתול אכן חמוד. באותה הנקודה (מחוסרי הבית נמצאים בנקודות דומות בדרך כלל, סביר שיש מי שמארגן אותם, כדי שלא יילחמו על אזורים), יש את אותו אחד שמבקש רק עשרים דולר כדי לנסוע לעיר הקרובה. כבר כמה שבועות טובים הוא מבקש את הסכום הזה, וקשה לי להאמין שלא קיבל אותו, כך שכנראה שהוא נשאר בסביבה למרות הכל.

הסבתא לשלושה נכדים שעומדת מחוץ לסופר פארם המקומית תמיד מעוררת אצלי תהיות. היא מחוסרת דיור. וכל דבר יעזור. כך היא אומרת. והיא סבתא לשלושה נכדים. ואני תמיד שואל את עצמי, כשאני שומע את סיפורה, היכן ההורים? ומובן שעצם העלאת השאלה במוחי היא הצלחה מסחררת לסבתא זאת שגורמת לי לחשוב עליה, ובעתיד לפעול לטובתה, שכן הקשר איתה לא בהכרח צריך להיות כזה של לתת לה כסף מיד. היא צריכה ליצור קשר, ובאמצעות קשר זה לגרום לי לפעול. והסיפור יוצר את הקשר, כי הוא מתחיל תהליך בו אני חושב על בתה, שילדה את שלושת הילדים, ואת קורותיה שהובילו לכך ששלושת הנכדים יהיו עם הסבתא מחוסרת הדיור. סיפור קשה ועצוב, כמובן, שיוביל אותי, או שכמותי, לתרום לאותה הסבתא מחוץ לסופר פארם המקומי. לעתים, אנשים אחרים עומדים במקומה, אולם הם פחות מוצלחים ממנה. גם פחות מוצלח ממנה הוא אותו אדם ששלטו מודיע שהוא צריך כסף להאכיל את הביטץ (תסלחו לי על הביטוי) שלו. אולי זה הומור, אולי. אבל אני חושב שרבים מקוראי השלט לא חושבים שמותר למחוסר דיור להיות בעל הומור. וכך הוא עומד עם שלט שמרבית קוראיו חושבים שהוא מעליב, וחושב שמישהו מהם יתרום לו. הומור קצת יותר עדין, ואולי פחות הומוריסטי ויותר כן, הוא אותו השלט שמודיע שהאיש צריך את הכסף בשביל האלכוהול שלו – לפחות הוא כן, ולאדם כן אפשר לתרום, בניגוד לאלה שעומדים ומספרים סיפורים מצוצים מן האצבע (כמו למשל שהוא צריך את הכסף לנסיעה לעיר הקרובה או שיש לה שלושה נכדים והם כולם מחוסרי דיור). כי כן, אמרו לנו באמריקה שהכנות היא המדיניות הטובה ביותר, ולכן השלט שמודיע שחסר הבית צריך את הכסף להתמכרות השונה שלו נראה לנו הכי כן. אבל הכי פחות מוצדק לתרומה. פרדוקס שכזה. ישנם עוד שלטים רבים, ואנשים רבים שמתהלכים ברחוב, וחלקם נראים מחוסרי דיור בצורה ברורה יותר וחלקם נראים מחוסרי דיור בצורה ברורה פחות, וזה אולי הדבר היפה (ודאי שאין זה הדבר האתי ביותר) בעיר התחתית. אולי לא.