חרונולוגיה חסרת חשיבות

ערב חג ההודייה, נפתחה השיחה הבאה:

N: הכל בסדר אצלך? כולם בסדר?

P: כן, ברור, למה לא?

N: לא, כי אצלנו זה מנהג אבלות.

P: מנהג אבלות?

N: כן, מנהג אבלות.

P: אהה, אצלי זה מנהג של חירות, שלא צריך להראות את הפרצוף שלי באופן רשמי כמה ימים. כן, כולם חיים, הכל בסדר. אם לא, לא הייתי פה.

N: אהה, או קיי.

P: ואצלך? כולם חיים?

N: כן, כן. גם אצלי כולם חיים הכל בסדר.

P: עכשיו דמיין לעצמך כמה זרים אנחנו. דמיין לך את המקומיים מתחילים ככה את השיחה: "כולם חיים?"

N: כן, שיחה שנפתחת ככה "is everyone still alive?"

הודינו לעצמינו שאנחנו לא מקומיים, והתכוננו לחג.