חרונולוגיה חסרת חשיבות

שעת ההליכה הלילית שלי, ראיתי ליד פח האשפה, בקבוק יין חצי ריק. מייד קיללתי את עצמי על השליליות שלי. מדוע חצי ריק? הנה, יש כאן מעשה יפה. מישהו השאיר בקבוק יין חצי מלא לאלכוהוליסט השכונתי, כדי שזה יוכל לשתות כאוות נפשו. ואפילו כשיגמור את הבקבוק יוכל לקבל את דמי הפיקדון עליו, וכל מה שאתה מסוגל לראות זה בקבוק יין חצי ריק? למה אתה תמיד חייב להתמקד על חצי הבקבוק הריק? למה?

כך, המשכתי לקלל חרש, אך לא לזמן רב שכן כמעט נתקלתי בעבדקן גדל גוף שהוציא לטיול את כלבו הננסי. הבחור מדי פעם האיץ בכלבו ספק בליטוף עם רגלו למעשה בבעיטה בכלב, כדי שזה יעמוד בקצב של בעליו המגודל.

לא יכולתי להמשיך לחשוב על גברים מגודלים ומגודלי זקן וכלבי הכיס הננסיים שלהם, שכן כנגד גלגל מכונית, על המדרכה עמד לו בקבוק נוסף. בקבוק שתייה של ילדים. ילדות, יותר נכון. בקבוק וורוד עם ציור של הלו קיטי עליו, ומכסה ורוד לגמרי. ואני חשבתי. לעזאזל. באיזה עולם אנחנו חיים, שהורה יכול להיות כל כך לא אחראי ולהשאיר בקבוק וורוד עם הלו קיטי ומכסה ורוד ליד מכוניתו. כיצד תישן הילדה בלי הבקבוק? איך יתנהל העולם בבוקר כשתגלה שהבקבוק עדיין לא שם? איך אפשר להשאיר הלו קיטי ורודה בחוץ כל הלילה? איך?

המשכתי בדרכי, ושאר 57 הדקות בשעת ההליכה הלילית שלי היו נטולות אירועים.