חרונולוגיה חסרת חשיבות

כשאני נתקל במישהו שמזכיר לי מישהו,

דבר לא קורה.

כשאני נתקל במישהי שמזכירה לי מישהי, אוהו, זה כבר מסובך.

בתחילה יש געגוע. לאותה מישהי מהזיכרון.

ואז יש חרדה.

שוב אתה מתחיל לחשוב בקטגוריות? שוב אין רואה את ההבדלים בין אנשים? שוב הכל נראה לך אותו דבר?

ואז שוב יש געגוע. למישהי ההיא הטובה מהזיכרון.

ואז יש אכזבה קלה. מאותה מישהי נהדרת נעדרת מהזיכרון.

ואז יש השלמה. עם הגעגוע, החרדה, האכזבה.

החיים.

לחברה של הדואגת.