חרונולוגיה חסרת חשיבות

בשלטוט האכזרי הכפוי עליי בין שני ערוצים וחצי נתקעתי אתמול על שיחת טלפון.

שיחת טלפון בסדרת טלוויזיה, ומה שהדהים אותי היה חוסר הדמיון בין שיחות טלפון כפי שמתרחשות במציאות לבין השיחה בסידרה. הקלישות של השיחה בטלוויזיה גרם לי להישאר בתכנית ולראות בה. שיערתי שזה לא יכול להיות. לא יכול להיות שתהיה סדרה חסרת כל רגישות לדיבור כפי שהוא, שתציג שיחה באופן לא מתקבל על הדעת. שכל מי שיצפה בשיחה ירגיש בזיוף שבה. לא ייתכן שגם שאר הסידרה גרועה כמו שיחת טלפון זו.

נתבדיתי, אלא מה. כן, כותבי הסידרה חסרי כל רגישות לשפה ולדרך בה אנשים מדברים. אבל זה אולי אני, אני רגיש מדי לאופן בו אנשים מדברים. דבר אחד אני יכול לומר, בניגוד למה שמוצג בסידרה, אנשים לא זורקים אחד על השני מונולוגים. כן, מושג הדיאלוג זר לסידרה כנפיים. אין שם דיאלוגים. יש שם חילופי מונולוגים. כמעט כמו בתיאטרון שקספירי בעיצומה של סצינה פורצת אחת הדמויות במונולוג שמכוון לדמות השנייה בסצינה. רוב הסצינות הן של שתי דמויות בלבד. וכך נזרקים מונולוגים שלא נשמעים כלל דומה לאופן בו אנשים מדברים במצב כלשהו בחיים שלהם.

אבל נניח לכתיבת הדיאלוגים שלא קיימת, אם זה היה רק זה הייתי אומר שילמדו לכתוב דיאלוגים. אבל כותבי הסידרה גם לא יודעים כיצד לכתוב פרק וכיצד לכתוב סידרה.

בסידרה זו יש קאסט של משהו כמו 75 שחקנים שונים. בכל סצינה מופיעים שניים. וכך, בסצינה הרביעים הדמויות מתחילות להתערבב במוחי. בסצינה העשירים אני כבר לא זוכר האם הדמות שעכשיו אני רואה היא אותה דמות מהסצנה הראשונה שראיתי שהתאהבה בדמות שלישית או דמות אחרת שאין לא קשר לדמות השלישית. וזה מפתיע, שכן לפני כנפיים משודרת CSI שבמסורת הסדרות האמריקאיות הדמויות הקבועות שם לא עולות על 10 דמויות מוגדרות, שלא נדבר על סדרות שהצוות כולל לא יותר מ6 דמויות (חוק וסדר למיניו), אבל לא, בכנפיים יש המון המון המון דמויות. אין שום יכולת לעקוב אחרי כולן.

אין יכולת לעקוב אחרי כל הדמויות גם בגלל חוסר היכולת לכתוב סיפורים כמו שצריך. בפרק של אתמול היו בערך 20 סיפורים שונים באותו פרק. הפרק היה של שעה וחצי או כך נדמה לי לפחות. וכך כל סיפור זכה לחמש דקות בערך. הבעיה כמובן היא שאולי יש רעיונות טובים לסיפורים אבל הכותבים לא יודעים איך לכתוב את הסיפור. כל אחד מסיפורים אלה (חניכים בקורס טייס מצילים ילד בן 8, ועדת הניפויים בקורס הטיס שמעיפה אנשים שונים, משולש רומנטי, התנהגות סוציומטית של חניך, סקסיזם בקורס הטיס, אב של אחד החניכים אחראי למותו של אב של חניך אחר ושניהם במשולש הרומנטי, קשר רומנטי בין שני חניכים אחרים שמוביל לבלק אאוט של הגבר, עזיבה של חניכה אחרת בגלל הלחץ,) – ובטח שכחתי סיפור או שניים – יכול להחזיק חצי פרק לפחות אם לא פרק שלם. אבל הכותבים לא יודעים איך לפתח את הגרעין הסיפורי ולבנות סביבו פרק. וכך בפרק בודד יש עשרים סיפורים שאף אחד מהם לא מתפתח מספיק, כל אחד מהם נגמר מהר מדי, אין להם הקשר, הם מנותקים לסצנות מבודדות וכיון שיש כל כך הרבה דמויות בכל כך הרבה סיפורים אין צופה סביר יכול לעקוב אחרי הסיפורים בפרק או לקשר אותם לכלל תמונה קוהרנטית או פרק אחיד.

כך, כמו שכתבתי, בעוד קרובים קרובים בונה פרק על שני סיפורים, הסידרה כנפיים בונה פרק על עשרים סיפורים ל40 דמויות עם דיאלוגים שאיש לא שמע כמוהם בחיים האמיתיים. אה אגב, כנראה שסוכני השחקנים מאוד חזקים כיון שכל שחקן מקבל את שלוש השורות שלו ואיש לא יוצא מקופח, אין דמויות ראשיות או משניות כולם אותו דבר. כל זה מוביל למשהו שגרוע ממנו לא ראיתי. וכל כך קל להפוך את זה למשהו ראוי.

תקחו כל סיפור ותפתחו אותו עוד חודשיים, תגבילו את מספר הדמויות ללא יותר מ15, מתוכן 5-7 ראשיות והשאר משניות, תשקיעו באנשים שיודעים לכתוב דיאלוגים, תגבילו כל פרק לשניים עד שלושה סיפורים – אחד של דמויות ראשיות ושניים של דמויות משניות, ואפשר יהיה איכשהו לראות את הסידרה הזאת. שכרגע, לא ברור לי איך מישהו אישר אותה לשידור ולא שם לב לכך שהסידרה לא כתובה כסידרת טלוויזיה אלא כשלד ניסויי למשהו שאולי אחרי המון עבודה יכול ללכת לחזרות קריאה. אולי זו תעודת עניות למחלקת הדרמה של ערוץ אחד שלא יודעת לזהות מהי כתיבה גרועה, אולי זה השקעה דלה של משאבים, בכל מקרה, גם כאן, הבסיס הוא הכתיבה ואם זו לא קיימת אין טעם להפיק סידרה.

אה כן, וקשה לי להאמין שהפרקים הבאים או הקודמים היו טובים יותר. הבעיות כאן יסודיות ברמה כזו שמעידות על חוסר הבנה בעשייה טלוויזיונית או דרמטית כלשהי, ולכן אם פרק אחד לקוי באופן מהותי, קשה לי לראות איך הפרקים האחרים יכולים להיות אחרת.