חרונולוגיה חסרת חשיבות

הקטע שפירסמתי אתמול ושכתבתי שבוע שעבר הזכיר לי את הקטע שכתבתי כבר לפני כמה שנים.

הוא גם די מתאים ליום מיוחד זה.

כשהגעתי לגופה היא כבר נבדקה בדיקה ראשונית על ידי חוקר מקרי המוות.

ממש כמו שמראים בטלוויזיה כך היא העבודה שלי. יכולה לממן סרט או שניים כמו המקרה המוזר הזה. "אין ספק שהוא מת." אמר לי חוקר מקרי המוות.

"איך" שאלתי.

"אקדח ירה בו"

"מאיזה טווח?"

"לא ברור."

"מה לא ברור?" לפעמים יש לי נטייה לאבד את הסבלנות. בייחוד כשהתשובות שאני מקבל לא מתאימות לתסריט.

"הפרצוף מנופץ לחלקים גדולים מדי כך שקשה לדעת." הוא הסביר הסבר שהניח את הדעת.

"האקדח נמצא." צעק לי שוטר אחד. במרחק מה מהנרצח. סליחה, מת. למה קפץ לי נרצח? לא ברור. אבל הייתי בלש שתפקידו לבדוק מקרי מוות חשודים. ומוות זה הריח חשוד. הראש מפוצץ, האקדח במרחק מה מהגופה. כן, חשוד. אולי אפילו רצח.

טוב צריך להתחיל לבדוק.

היה לו שם. תעודת זהות אפילו כתובת. כל אלה נמצאו בתעודת הזהות שלו. כך שאין בעיה להתחיל לחפש.

קרובים: אב ואם נהרגו, אח אחד בחול, וחצי אחות בחול אחר.

השותף הקודם מסר לנו כל זאת.

אותו מצאתי די בטעות. הנרצח, ושוב נפלט לי, המת, גר לו בדירה שכורה.

דירת חדר ללא שותפים. שיחות הטלפון שלו הובילו לשותף שלו לשעבר. שותף זה נתן לנו להבין שהמת היה אדם נורמלי לגמרי. כן, מדי פעם חברה. הם גרו יחד, השותף לא החברה, 3 שנים. כן, כאמור חברות מדי פעם, חיי חברה סדירים למדי, עבודה שהוא התחיל לא מזמן. נשמע סביר.

מי ירצה להרוג איש כזה?

אולי חברה מתוסכלת.

קיבלתי שמות של 3 כאלה. מסתבר שאף אחת מהן לא הייתה מתוסכלת. האמת, הן כולן גמרו איתו. די משעמם פשוט. נמאס. הבינו את העקרון אחרי חודש חודשיים. אחת קיוותה חצי שנה ולא השתנה כלום. אז נמאס לה. טוב, אז האשה לא עשתה זאת.

אולי תסכולים במקומות עבודה?

לא. מקומות רגילים, בלי חילוקי דעות, אף פעם לא באמת התעניין במה שהוא עשה. תמיד ליד. חשוב דווקא ויכול היה לעזור. אולי אפילו להתקדם. אבל לא מצא עניין. הוא שמר על מקום העבודה עד לכחצי שנה ואז פוטר בגלל מיתון. אבל הוא נפל יחסית על הרגליים לעבודה דומה. גם בה לא ממש התעניין. לא, הוא לא נטר טינה על פיטוריו.

איזה עוד מניעים יכולים להיות לרצח?

אולי סמים? לא נגע בהם.

בעיות כספיות? חי חיים חסכוניים על סף הקמצנות. אוטו ישן, דירה די זולה, מקרר די ריק, וידאו, טלוויזיה לא גדולה מדי, ספר ליד המיטה. לא משהו שמרמז לכלום. אפילו שם מטופש: "תפילה לאוון מיני".

אז אמנם שאלתי על הספר, והגיבור בו מת. אבל מת במעשה הירואי ומתוך אמונה בייעוד. לא רצח או משהו כזה. ספר די משעמם, נאמר לי. אחרי שגמרתי אותו הסכמתי עם הערכה זו.

אז לא כסף, לא נשים, לא עבודה, לא סמים, לא חברים. היו כאלה, די מעט. כולם טענו שאיש נחמד, חסר סיבוכים, חסר בעיות יוצאות דופן, לא, לא שמעו על כלום. אנשים נורמליים לחלוטין, די דומים לו. מבחינת צורת חיים.

אז למה?

כבר שלושה שבועות עברו מאז שמצאו את הגופה. לא רחוק בתוך העיר. ביער. כנראה שנורה בלילה. גם את הרכב שלו מצאו לא רחוק. שום עקיבות חוץ משלו.

אז למה?

אולי האיך יסביר.

יריית אקדח מטווח קצר. של כחמישה מטרים. כדורים מיוחדים. חבריו דווקא סיפרו שאחרי רבין התחיל לחפש סוגי נשק מתוחכם, או לפחות לדבר על זה. שעשעה אותו המחשבה. אבל אף אחד מהם לא ידע על אקדח שקנה או משהו כזה. גם לא הצליחו להבין למה.

התיק היה יכול להישאר פתוח לנצח. לולא התשובה ניצבה לנגד עינינו.

פשוט למדי.

הוא דווקא כן השאיר מכתב.

רק שמצאתי אותו אחרי יותר מדי זמן.

הוא לא הדפיס אותו. השאיר אותו במחשב.

למה?

כי לא מצא שום מניע להמשיך.

ולמה?

כדי לפחות שמותו יעורר עניין אצל מישהו איזשהו זמן.

אפילו כאן הוא טעה. אני רק עשיתי את העבודה שלי, לא התעניינתי בו.

עוד תיק סגור.