חרונולוגיה חסרת חשיבות

מדי פעם זה קורה. אני חושב על הצורך בשינוי.

ואז אני נזכר, בעצם למה לשנות. סטטיסטית יש שתי אפשרויות בעקבות שינוי:

או שהיא ישפיע או שלא ישפיע.

כלומר יש 50% סיכוי ששינוי לא ישנה.

ואז נניח שהוא כן השפיע אז:

יש 50% סיכוי שהוא ישנה לטובה ויש 50% סיכוי שהוא ישנה לרעה.

מכאן, שלכל שינוי יש 75% של חוסרת תועלת. אז למה לשנות?

לפעמים כי אין ברירה.

ולכן מונה עודד בן-עמי למגיש המרכזי של שש עם בערוץ שתיים.

תאמרו, לא, לא שוב לרדת על עודד בן-עמי.

אבל זה לא נכון. צריך לדון בכך כי בן-עמי מוביל לשינוי התכנית.

הוא הופך אותה למגזינית הרבה יותר. עודד בן עמי יוצא מהאולפן ועושה כתבות שטח, מתלווה לסיפורים ולאנשים בשטח, דבר שהיה פחות מקובל בתקופה הקודמת של התכנית. ברור שהיציאה שלו מהאולפן קשורה גם לטיב הסיפורים אליהם הוא יוצא ולמסר ה"חדשותי" של עודד בן-עמי. אבל היציאה לשטח חשובה.

הבעיה כמובן לאן יוצאים.

הערב באמת שרציתי לראות את התכנית. והצלחתי לצלוח את האייטם הראשון. על תינוק המריבה. האמת, אייטם שגם בזמנו לא ממש הדיר שינה מעיניי, אבל זה בגלל גישתי השלילית לילדים בכלל.

ואז הכתבה המרכזית, שבגללה יצא עודד בן-עמי מהאולפן היתה כתבה בשיתוף עיתון "למשפחה" החרדי. לרגל חג הפסח חוזר אריה דרעי לכלא ממנו הוא יצא. ועודד בן-עמי התלווה אליו. נפגש עם האסירים הנרגשים, ביקר בתא בו בילה ר' אריה שנתיים אכזריות. כאן, כבר מובן שלא טרחתי לצפות רק לשמוע. וזה הספיק. כתבת חנופה שכזו של גיבור החוזר למקום ייסוריו אפשר לשמוע, לא צריך לראות. באמת לא צריך לראות. אבל, בכל זאת, התעצלתי ולכן השארתי את הטלוויזיה דולקת לראות לאן זה יתעלה. ואז הגיע משפט הסיום, משהו שנשמע בדומה ל"השנה יחגוג אריה עם משפחתו שכן הוא כבר יצא מעבדות (הכלא) לחירות".

הממ, אמרו נא ילדים מה לא בסדר בכתבה זו? שאולי אריה דרעי נשפט ונמצא אשם על עבירות על החוק. היושבים בכלא אינם עבדים אלא פושעים. ויש הבדל גדול בין עבדים - אנשים שעובדים ללא שכר לבין פושעים - אנשים שעברו על החוק ולכן נשללה מהם חירותם. עודד בן-עמי שיצא לכתבת שטח קצת לא מסוגל להבחין בין דברים אלה. בין ערכים של שלטון החוק לבין בעיות כלכליות קשות (בניגוד אגב, לשותפתו להגשה שלי יחימוביץ', אבל הם לא מאזנים האחד את השני שכן הוא המוביל את המהדורה ואת התכנית).

אחרי כתבת שטח מדהימה זו חזרה לאולפן לדיון עם צייר על תערוכתו, ועוד מספר סיפורים זניחים.

וכך, המהדורה הפכה להיות "רכה" יותר, עם סיפורים מהשטח וכתבות שמביאות את העולם לצופה, ולא קפואה בבית. רק שהעולם המוצג הוא עולם שנתון בידי אדם שערכיו מעוותים ואין לו מושג עיתונות מהי.  וזה חשוב שעכשיו יוצאים יותר לשטח. מחוברים אליו יותר, נותנים לצופה יותר מציאות. חבל נורא שהאדם בידיו הופקדה המהדורה מביא מציאות דרך פריזמה ערכית מעורערת ולא עיתונאית.