אולי זה בגלל שאני שומע גלגלץ יותר מדי, אבל יום חג הוא לנו. כן כן, לי ולך (נא לקרוא בעיקר בזכר). היום זהו יום חג לי! הרבה יותר מיום העצבנות, או מימים אחרים, יום חג אמיתי.
היום הוא יום חגינו של אנו המילואמיניקים. כן, יש לנו חג לאומי! אמנם חוק שירות במילואים עדיין לא עבר, פיצוי הולם על שירות במילואים בוודאי שניתן במסורה, התפיסה שהמילואמניק הוא איש טוב ואמין בוודאי שאינה מקובלת (מי כמוני יכול להעיד על כך!), פיטורי מילואימניקים ממשיכים, להיות בשירות מילואים פעיל גרוע כמעט כמו להיות אישה בגיל 32 שעלולה להשריץ ולכן להפסיק לעבוד לשלושה חודשים, אבל יש חג המילואים הלאומי. הרכבת נותנת שלושה כרטיסי נסיעה חינם לאנשי מילואים היום, וכך נוכל כולנו לנסוע לאן שהוא. לאבדון, כמובן. אבל, למה ללכלך, בואו לחגוג עמנו. חג אמיתי. אני עולץ ושמח. יום מאושר. יום מאושר. יום מאושר. חג לכבודי. ולכבוד שכמותי. אם מישהו מכם חיפש הגדרה של אושר, אז היום הזה הוא יום האושר של כולנו, חיילי המילואים. אולי אטלפן לקצינת הקישור שלי לברך אותה לכבוד יום חגי. או לקצין ששפט אותי והוציא אותי בזול (גם הוא מילואמניק) או למפקד הישיר שלי (גם הוא מילואמניק, רק חבל ששכחתי את שמו ומספר הטלפון שלו). חג חג חג יובל.
רגעים קטנים של אושר. השאלה איך אפנק את עצמי, איך אחגוג? הצעות תתקבלנה בשימחה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
