לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

חרונולוגיה חסרת חשיבות

Those who can make you believe absurdities can make you commit atrocities. Tangles should be welcomed as good news-they keep out demons. 1988:28 Becker :וולטר


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2005    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
2627282930  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2005

בחופי הירושימה שלי האסון כן קרה


זהו לא פוסט נוסטלגי.

בכלל לא.

הגעתי כמו שאמרו שצריך להגיע. בשתיים. אבל נפש חיה לא הסתובבה בחוף. שקר.

הסתובבו הרבה נפשות, אבל לא במתחם, כן בחוף, בים, במים. יזהר אשדות התחמם. כך זכיתי לביצוע של רחובות הירושימה שלי. חשבתי שהוא מופיע מול שני אנשים. שחר אבן צור הופיע לפני לא הרבה יותר.

בארבע זה התחיל באמת. יזהר אשדות שוב שר. הוא נחמד הוא נחמד.

שנה שעברה תיסלם (ויזהר אשדות) היו הופעת הסיום החגיגית!

בשש ומשהו התחילו משינה.

הרבה תובנות עלו לי בזמן משינה.

ביום שאתרגש ממשינה כנראה שאהיה מוכן להתחתן.

משינה תמיד מצליחים לא להפתיע.

קצת מעציב שלהקת רוק התחילה עם מסרים כה לא שמרניים כמו אמרו לא לסמים.

אפילו שירי המוות שלהם לא מרגשים.

-

כן, זה עוד סרח עודף של יום הסטודנט, פשוט שכחתי, קורה.

אז בשיאה של ההופעה של משינה, כאילו שהיתה כזו, הבחורה שלפניי כשהיא מזהה את צלילי השיר העומד להיות מושר אומרת:

"וייי, איזה שיר מדאייים!!!"

לא רק שתדאמה היתה בקולה אלא גם אפתאה מזה שאשיר אזה אומד לאיות מושר.

ואני חשבתי לעצמי, רכבת לילה לקהיר, הם תמיד שרים אותו, מה כל כך מפתיע ו/או מדאים בזה?

ואז היא הוסיפה בלי לחשוב:

"איך מתאים לי שווראמה עכשיו."

-

כיון שזה חוב מאתמול, בהמשך היום שאלה פוליטית חסרת מענה.

דודה מלכה.

לא, סיפור זה הוא לא על הבלוגרית המפורסמת שעונה לשם זה, אלא על בחורה בשם שנקרא לה מלכה שהכרתי פעם.

מלכה זו הייתה צעירה ממני במספר שנים, וצעירה ממני ברוחה שנות דור. הלכנו להופעה יחד, עם עוד איזה עז שנכנסה באמצע. מלכה, הצעירה ממני במספר שנים וצעירה ממני ברוחה שנות דור, הסתובבה איתנו, קנתה מכרה, מאוד נהנינו. ואז החלה ההופעה. הייתה הופעה משובחת יחסית. באמת, נהנינו, קפצנו, שרנו, כמעט השתוללנו (אני מעולם לא משתולל). אפילו שקלנו להישאר להופעת ההמשך שם הייתה אמורה להיות מסיבת ריקודים. ואז מלכה, הצעירה ממני במספר שנים וצעירה ממני ברוחה שנות דור, בשיר הלפני אחרון של ההופעה הכריזה: "טוב, הולכים, אני לא רוצה להיתקע בפקקים!". באותה תקופה חשבתי שמלכה, הצעירה ממני במספר שנים וצעירה ממני ברוחה שנות דור, טועה. אבל במחשבה של שנה לאחור, אחרי עוד הופעה משעממת של משינה הבנתי שהיא צדקה. 

הזכרונות המשיכו לתקוף אותי. לאותו יום סטודנט משובח. כן, לא הכל בו היה מושלם. כבר סיפרתי על דנה ברגר בקור המקפיא של ירושלים ב10 בערב. אבל באותו לילה שם בשעה ארבע לפנות בוקר היה את אהוד בנאי בזריחה. בניגוד למשינה בשקיעה (שהפליאו במיוחד עם שירים רומנטיים להפליא כמו "למה לי פוליטיקה עכשיו" שמשתלב נפלא עם השקיעה הרומנטית בחוף הים), אהוד בנאי בזריחה נתן הופעה של שלוש שעות (בניגוד לשעה וחצי שהוא נתן בטכניון, אין מה לעשות הקהל הירושלמי עדיף). עד שבע בבוקר נשארנו, ואז נסענו, ישנו, קמנו ב09:30 ונסענו להופעה של ברי. גם בעשר בבוקר ברי הוא מלך.

ולמלך הזה חיכינו עכשיו, אחרי היהודים. האמת הצרות התחילו כבר לפני היהודים. בניסיון להשיג שתייה ואוכל. הצלחתי להשיג שתייה, חמש דקות המתנה בתור לקבל פתק למשקה. ועוד רבע שעה לקבל את שליש הבירה שקניתי.

ואז אוכל. דוחק נורא ליד כל אחד מהדוכנים. והיו מעט מאוד דוכנים. החלטתי לנסות נקניקיה. התקרבתי, הצלחתי להתקרב לדוכן, התקרבתי עוד קצת. אבל אז אחרי 10 דקות הדוחק הכריעני. עשיתי סיבוב, אולי בפיצה יהיה יותר טוב. אין סיכוי. חזרתי לנקניקיה. שוב עמדתי, 5, 10 דקות. הדוחק שוב עמד למחוץ אותי. בעור שיניי נמלטתי להופעה של היהודים. באמצע היהודים תקפתני הבירה. תור לשירותים. בדרך חזור, עמידה נוספת בדוחק לנקניקיה, אין שום סיכוי. עוד הימלטות מפוחדת.

אחרי היהודים ניסיון נוסף לפיצה. עמידה של 15 דקות בתור, בשלב מסוים מחץ מאחור ומחיצה מקדימה, וכלום. בריחה כלעומת שבאתי. באתי עם 100 גרם שוקולד. לפחות זה.

ואז החלה ההמתנה לברי. בהתחלה ישבתי, אבל אז הקהל החל לעמוד בציפייה, בשביל זה באנו! השעה היתה 22:00 לערך. ב22:15 המשכנו לעמוד. ב22:30 חלק מהאנשים החלו לשבת מסביב. מדי פעם אנשים שעוברים היו דורכים על האנשים היושבים. טוב, זה מסוכן לשבת בתוך קהל כה גדול עצום ורב. ב22:45 החלו לדבר סביבי. ב23:00 זאת שלידי דיברה עם מישהי בטלפון. "יש יותר מדי אנשים" "המשטרה מפוצצת את האירוע" "סוגרים" "מצאו סמים" "ברי לא יופיע". הם הסתלקו החבורה שלידי. ב23:10 הבירה שוב תקפתני ושוב תור קצר לשירותים. בדרך חזור שאלתי שוטר, כן, יש יותר מדי אנשים, לא נותנים כרגע להופיע, לא ברי כנראה לא יופיע. ב23:20 איש צוות אומר דבר דומה.

נשברתי, הלכתי לתחנת האוטובוס כדי לגלות שאין אוטובוסים אחרי 23:25. למזלי, לסיפור יש סוף מעין טוב. תלמידה שלי נתנה לי טרמפ. בדרך היא סיפרה שכבר מ20:00 לא נתנו לאנשים להיכנס, אפילו שהיו להם כרטיסים. הרבה יותר מדי אנשים היו שם, כנראה שלא בדקו עם המשטרה כמה אנשים מותר שיהיו במתחם. בדרך לאוטו שמענו פיצוצים. היא אמרה לי שברי יופיע אבל ברור שלא נותנים לאנשים לחזור אחרי שהם יצאו, הרי היו יותר מדי אנשים בפנים. הזיקוקים הבהירו חד משמעית שברי מופיע. הם גם הבהירו שאביב גפן כנראה לא יהיה.

זה לא פוסט נוסטלגי, רק עושה רושם שהעבר היה טוב יותר.

נכתב על ידי , 3/6/2005 10:24   בקטגוריות כתבנו בשטח  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




כינוי: 

בן: 20

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

79,142
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , תקשורת ומדיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לפינחסה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על פינחסה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)