המאבק בין שני שרתי הבלוגים החדשים מעניין אותי כחליפת השום. אולם, יש נושא שעליו נזעקים כל כותבי וכותבות ישרא וגם תפוז בטח. קצה, והזין ועוד כל מיני כאלה. קופצים: תפוז מפרים זכויות יוצרים! תפוז מפרים זכויות יוצרים! תפוז מפרים זכויות יוצרים!
הרי אנחנו כותבים כאן דברים מקוריים, חדשניים, מרעישים, יוצאי דופן, הגאוניות זועקת מכל אות ואות שאנחנו כותבים כאן, ועכשיו תפוז מפרים זכויות יוצרים! תפוז מפרים זכויות יוצרים! תפוז מפרים זכויות יוצרים!
אז בעצם מזמן כבר אמרנו את זה. הבלוגים זה הבמה של כולנו להראות כמה אנחנו גאונים, וחכמים, ויצירתיים, והשד יודע מה עוד. מקוריים, כבר אמרתי? הנה מקוריים.
עסוקים בלחבר עוד ועוד אותיות למלים, ומלים למשפטים, ומשפטים לפסקאות, ופסקאות למכלולים קוהרנטיים פחות או יותר (חוץ ממנו, לרוב הקוהרנטיות הולכת אצלי לאיבוד). ולפעמים אפילו מחברים לכך תמונות. ואז בכלל נוצר דבר גאוני וחדשני שנקרא שילוב בין טקסט כתוב לתמונה! ויי לי ויי לי. המקוריות זועקת. ואת זה רוצים לחמוס.
אז כבר כתבתי, ענין זכויות היוצרים בבלוגים הוא נלעג, בדיוק כמו שהוא נלעג במקומות אחרים. הבלוג הוא של קוראיו בדיוק כמו שהוא של כותבו. אמרתי את זה כבר. ולכן זכויות היוצרים בו שייכות לקוראים שלו בדיוק כמו לכותבים שלו, ומכאן במשתמע גם למפרסמים שלו כיון שהם קוראים של הבלוג בדיוק כמו שאר הקוראים שלו. ההזדעקות המגוחכת של כל שומרי הפרטיות למיניהם וזכויות היוצרים קצת מצחיקה. מאז סבסטיאן והחודש שלא טורח להסתיים אף פעם הצחיקה אותי הדרישה "אין להעתיק מהבלוג בלי קבלת רשות מפורשת באימייל" אופס עשיתי זאת שוב (וגם את זה העתקתי, אני סדרתי, אני מועד, צריך להשמידני!). אבל הרי הם כותבים את זה למען ובשביל הקוראים אז ברור שזה שייך לקוראים באותה מידה שזה שייך להם. אם לא היו להם קוראים לא היה טעם באמירה מעין זו, ומכאן שהיא קיימת רק בזכות הקוראים ומכאן שהיא שייכת רק לקוראים ולא לסבסטיאן ולחודש שלא רוצה להיגמר כבר שנה. אז תרדו כבר מהעץ של תפוז מפרים זכויות יוצרים! תפוז מפרים זכויות יוצרים! תפוז מפרים זכויות יוצרים! אין כאן יצירה, אין כאן הפרה, אין כאן כלום. (וגם את החזרה המשולשת על הסיסמא הזאת בטוח גנבתי ממישהו. בטח אחד מהרטוריקנים מלפני 2500 שנה).
בעצם יש כאן יצירה. של אגו. שלנו הכותבים. מצחיק קצת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
