אבל למה?
ככה.
ובכל זאת, למה?
ככה.
אבל ככה זאת לא סיבה.
כי ככה אמרתי.
אבל אפילו לך זה יועיל אם זה יקרה.
אז מה, ככה זה ככה.
אבל צריך הסבר קצת יותר טוב מאשר דיאלוג מטומטם. נשאלת השאלה, יש שני צדדים למשא ומתן, נאמר ישראלים ופלסטינים. לכל צד יש את הדרישות שלו. יש צד חזק ויש צד חלש. הצד החלש בא וטוען טענה. מציג דרישה. בא הצד החזק ואומר לא. אבל למה. שואל הצד החלש. והצד החזק עונה לו ככה. למה שלא תצאו מעזה. ככה! למה? ככה! למה? כי ככה אמרנו. ובכל זאת הצד החלש מתעקש, הרי גם לכם זה יותר טוב שתצאו משם. לא נצא ולא נצא. אבל למה. אוה, כי מי יקרה אם אחר כך אתם תרצו גם את חיפה? אז אנחנו לא נצא מעזה כי אחר כך תרצו את חיפה. כמובן שהצד החלש נותר פעור פה מול ההיגיון המטורף הזה. הוא לא מבין. הרי החזק יהיה חזק גם אז, ויוכל לדחות את דרישתו גם אז, בדיוק כשם שהוא דוחה אותה עכשיו, אז מדוע דרישה עתידית שאפשר לא להיענות לה מהווה טענה נגד דרישה עכשווית?
אבל ההסבר מאוד פשוט. צד חזק לא מוכן לעשות שום צעד לטובת הצד החלש, כיון שלדעתו זה יעיד על חולשה. אפילו אם הצעד חיובי לצד החזק, הוא לא יעשה אותו כי הוא מציג אותו כחלש. וכיון שכל מו"מ בארץ נתפס כמשחק סכום אפס, הרי כל היענות לדרישה של הצד החלש מהווה כניעה. ולכן ישתמש הצד החזק בטיעון אבל אחר כך תדרוש עוד משהו. טענה שאולי נכונה, מובן שאין היא רלבנטית למקרה הנוכחי, וודאי וודאי שהצד החלש יכול לענות לה: אם נדרוש עוד משהו בעתיד, אתם תמיד יכולים לסרב. תשובה שתגרום לכולם לחייך, להנהן בהסכמה, ואז הצד החלש שוב ידרוש את הצעתו הראשונית, זו שהצעה עתידית כזו או אחרת גורמת לצד החזק לא להיענות לה וזו שטענה זו נשללה כבר בקשר אליה, והצד החזק יחזור על תשובתו הבסיסית: ככה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
