לא מזמן איזה היא אמרה לי הרי ברור שלא יהיו חנויות להלבשה תחתונה לגברים. אתה, למשל, היא שאלה, בחיים לא תוציא מאה שקל על תחתון. מה שנכון, נכון, הנהנתי ביני לביני, וגם הודיתי באוזניה, בפניה, בידיה ובחלקים אחרים של גופה.
דבר שכמובן לא מנע ממני להדהים איתה בפעם הבאה בתחתונים שמן הסתם עלו בסביבות אותו סכום.
תודה לאל על מאהבות עשירות.
אבל, בדרך כלל זה לא המצב, יש איתם גם בעיה. אני מניח שזו בעיה אוניברסלית. ככל שמשהו נראה טוב יותר כך הוא נוח ושימושי פחות. גם אצלנו זה ככה. וכך, לרוב הולכים על הפתרון הנוח והזול ביותר. רק שהנוח והזול ביותר נשחק במהירות מדהימה.
לחלופין מה שעולה שקל שווה שקל, ומה ששווה דולר עולה דולר. לא, זה לא טוב, מה שעולה דולר שווה דולר.
אבל בעצם יש בזה גם ייתרון עצום. תחשבו על זה, כל מיני מוצרים שמתכלים. והרי תמיד הזהירו אותנו אימותינו לבל נצא עם תחתונים קרועים מהבית, שכן אם נמצא את מותינו הרי לא נרצה שייראו אותנו השכנים בתחתונים קרועים, וודאי וודאי שלא נרצה להיקבר כך.
פעם גם המציאו תחתונים אכילים. תחתונים מתכלים. זה רעיון מצוין. זה מחייב להחליף אותם פעם באיקס שנים, ובואו נודה בזה, צריך להחליף אותם פעם באיקס שנים.
וכך, אני ניצב כשאני צריך לקנות טוסטר חדש כי התקלקל לי הטוסטר, ואפילו זמן אין לי ללכת לחפש טוסטר חדש. שלא נדבר על הליכה לים. ובעיית קניית התחתונים היא זו שמעסיקה אותי. צרות של אנשים משונים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
