חרונולוגיה חסרת חשיבות

כשדניאל סולומון מתנגן ברקע, אין אין אין כמו הסיפור הזה כדי להבהיר את זה.

פשוט אין גבול לטמטום שבמסגור האהבה. כל מסגרת מפגרת ככל שתהיה תעבוד. העיקר שהאהבה תנצח.

אוי, כמה פעמים כתבתי את זה.

אבל כיון שדניאל סולומון ברקע, אז זה מתאים.

דווקא אהבתי שיר אחד שלו, רבות הדרכים. שיר יפה, בייחוד אם אי פעם אהבת מישהו מרחוק (וודאי וודאי, הרי אני איש העולם הגדול וראו סיפור צד שנקרא פנטזיה זרה).

אז כן, אפילו שקלתי לקנות את הדיסק שלו.

למזלי, מרובה תכונות חיוביות אנוכי, אולם איש עוד לא האשים אותי בספונטניות. ולכן הרצון הספונטני לקנות את הדיסק שלו התנדף.

לשמחתי הרבה. כיוון ששאר השירים בדיסק זה מזכירים לי את הסיפור המטומטם שלינקקתי אליו. הכל, הכל, הכל חייב לסוב סביב אהבה. לא משנה כמה דבילי, כמה בנאלי, כמה מיותר, כמה מטופש, אם יש בזה איזשהו אלמנט של אהבה, רצוי דביקה ומשעממת, אז טוב יותר. כך נשמעים השירים שלו שמשמיעים ברדיו, למשל עכשיו, ותחברו את זה יחד לאותו סיפור דבילי, תקבלו את העולם המושלם.

תסתכלו לי בעיניים, תביאו חיבוק, ואני אלך להקיא בצד.