חרונולוגיה חסרת חשיבות

כשסידרתי את הדיסקים במארז הענק שלהם הבנתי סוף סוף. קודם כל, זה הרגיע אותי מאוד לסדר. יש בי משהו שואף לסדר אחרי הכל. אבל אז הבנתי את כל כשלונות ילדותי. שכן, השאיפה שלי לסדר לוקה מאוד בחסר. אף פעם לא אספתי כלום. לא היו לי אוספים. גם לא היו לי אלבומים של חבורת הזבל או דברים דומים. אבל אלבומים כאלה, כך הבנתי רק עכשיו, 20 שנה באיחור בערך, נועדו כדי להרגיל אותנו לסדר דברים. לשים דברים בסדר במקום. וכמובן לאסוף, לקטנים ומסדרים, זה מה שמחנכים אותנו לעשות כבר מגיל צעיר. לאסוף, לסדר, לסדר, לאסוף. וככל שנאסוף יותר, כך יהיו לנו יותר דברים לסדר. עד שנאסוף מספיק בשביל שתהיה לנו עוזרת. שתסדר בשבילנו. ואז יהיו לנו עוזרות לסדר. צבירת הרכוש מתחילה עם הקלף הראשון של האוסף הראשון. ואני, לי לא היה שום אוסף, בגלל חוסר היכולת שלי לסדר. חוסר יכולת שעד היום מחרידה אותי וגורמת להימנע מרכוש עד כמה שניתן, כדי שלא אצטרך לסדרו. וכך, אולי חוסר הסדר הוא הסיבה להיותי לא רכושני. כי אם אתה לא מסוגל לסדר דברים, כיצד תאסוף אותם, כיצד תאגור אותם, כיצד תצבור אותם, כיצד תרצה לצבור אותם?

ובמחשבה שלישית, יש משהו מרגיע בלסדר דיסקים. לכמה דקות קטנות.