חרונולוגיה חסרת חשיבות

ראיתי מעט מאוד משחקים השבוע.

חזרתי באמצע המשחקים הראשונים של יום ראשון. שני המשחקים היו בהפרש עצום. הג'יאנטס היו עסוקים בלהביס את הראמס. לא מאוד מעניין. מה שכן, חייבים להגיד שהNFC ממשיך לשקוע.

לא להאמין, אבל ראיתי גם את גרין ביי מפסידים לקרוליינה. השדרים של הMNF צחקו שגרין ביי עוד לא ניצחו העונה, כלומר הם 4:0 ועדיין במרחק משחק וחצי מראשות הבית שהטובה ביותר בו היא שיקגו עם נצחון בודד מול שני הפסדים. נכון, בית נורא, אבל גם בית המזרח של הNFC מובל על ידי הרד סקינס עם מאזן של 0:3. מאזן די נדיר לקבוצה זו, מאזן משקר שכן הושג נגד קבוצות כמו דאלאס במשחק שראיתי לפני שבוע והיה  מעורר רחמים.

משחק קריעה נוסף היה של סן דייגו שהביסו את האלופה בביתה של האלופה. אבל גם כאן הצטרפתי כשהמשחק היה גמור.

גם המשחק שראיתי מתחילתו היה קריעה. הפלקונס התעללו בגופת המיניסוטה ויקינגס. ושוב חזרה והדהדה השאלה ששאלו השדרים במשחק הראשון של העונה, מי שמשחרר את רנדי מוס וחושב שהקבוצה שלו תשתפר צריך להיות דביל. אכן, דבילים. אפילו כשמייקל ויק נפצע, היה ברור שמשחק לא יהיה כאן. הלכתי לישון במחצית.

מסתבר שהיו קריעות שלא התפתחו באופן הצפוי, אבל אותם לא ראיתי. כך, הלכתי לישון במחצית כשאיגלס הפסידו הרבה מול הצ'יפס. בסוף לתדהמתי הם ניצחו. מפתיע מאוד.

אבל בכלל, שבוע לא מאוד מעניין היה. עדיין יש ארבע קבוצות לא מנוצחות. אחת מהן היא מועמדת, הקולטס, האחרות מוזרות, כמו למשל הרד סקינס. שייתכן שיסיימו את העונה עם אותם שלושה נצחונות שיש להם עכשיו.

אבל ככה זה, נקווה לשבוע טוב יותר ומרתק יותר שבוע הבא.