חרונולוגיה חסרת חשיבות

הזמינו אותי להשתתף בחרם על ערוץ 2.

שם גם יש הפניה ל"מחקר" על חוסר האיזון בתקשורת.

אבל אני, אני לא מצטרף לחרמות, בוודאי שלא כאלה.

בואו נתחיל. אתם יכולים לקרוא את המחקר בעצמכם. אני רק אעיר עליו כמה הערות.

הראשונה היא כמובן החוצפה של פרופסור אלי פולק. כשם שאני לא אכתוב מחקר בפיזיקה, כך לא ברור לי מדוע מר אלי פולק מרשה לעצמו לחתום על משהו בשם "מחקר" תוך ניצול תוארו האקדמי. פרופסור פולק הוא פרופסור לכימיה או פיזיקה או מהשזהלאיהיה, הוא אינו פרופסור לתקשורת ולא למדעי החברה באופן כללי. השימוש בתוארו האקדמי הוא גניבת הדעת. יתר על כן, הוא פוגע קשות בכל מי שחקר התקשורת יקר לו.

ולמה?

כל מי שעיניו בראשו ויקרא את ה"מחקר" יבין את הבעיות בו. מהדורת ערוץ 10 ארוכה יותר מזו של ערוץ 2 דבר שיכול להסביר הרבה מאוד דברים על השוני בין שתי המהדורות (קיומם של אייטמים כאלה מול אחרים). גם התפיסה של "ביקורת", "הגינות" ושאר הביטויים שהשתמשו בהם בדיווח המוזר הזה בעייתים. מהי הגינות? מהי ביקורתיות? איזה קריטריונים (כמותניים? איכותניים?) יש להגדיר את המושגים האלה כמו את המושגים האחרים שהשתמשו בהם כותבים אלה.

אז זה לא מחקר. ברור שזה לא מחקר. זוהי ספירה מטופשת של אייטמים שנעשתה על ידי גוף פוליטי. (אגב, מוזר שהם הצניעו ממצא מענין שבו באופן שיטתי שני הערוצים מסקר באופן מפלה את מפלגת העבודה.)

המטרה? להפחיד קצת את התקשורת, להאשים הרבה את התקשורת, לקצור דעת קהל למחנה הימין ע"י האשמת התשקורת העוינת. כל אדם שמחרים את ערוץ שתיים על רקע פרסום "מחקר" זה מצטרף למסע שיטתי של סתימת פיות שנעשה על ידי הימין בארץ. החל מביקורת אחרי אנשי אקדמיה שמעזים להביע דעות שמאלניות (אני בטוח שפרופסור אלי פולק לא מביע דעות בשיעוריו) דרך אינספור חרמות על אנשים דוגמת מנכ"ל תנובה לשעבר וכו' וכו' וכו'.

אז כן, מותר למתוח ביקורת, להגיד שערוץ שתיים עושה עבודה מקצועית גרועה (הוא אכן עושה עבודה מקצועית גרועה), אפשר להגיד שאיילה חסון היא עיתונאית מתחת לכל ביקורת שלא מסוגלת להבין עיתונאות מהי או לחלופין להראות שהיא מתפקדת כעיתונאית חצר, אבל להשתתף בחרם בגלל הטיה פוליטית של כלי תקשורת היא תופעה מסוכנת. זהו אינו חרם צרכני זהו חרם פוליטי, ובכזה אסור להשתתף.