חרונולוגיה חסרת חשיבות

יש משהו מצחיק בהכרזתו של אולמרט שליבני תהיה מספר שתיים שלו.

קודם כל, כי פרס הוא מספר שתיים. פרס תמיד היה מספר שתיים.

פרס תמיד יהיה מספר שתיים.

אבל הדבר המשעשע יותר הוא שלאולמרט ממש לא איכפת מי יהיה מספר שתיים שלו.

always think of number one

או כמו שאומר התוכי המעצבן של בזק בינ"ל:

מי מספר אחת?

אבל לא ברור מי מספר אחת.

מזמן שמעתי מחקר או אולי השערה או משהו דומה על תפקידם של איצטגנין במערכות בחירות. תמיד הולכים אל הקוראים בקפה, עובדי העכו"ם, הרפלקסולוגים ושאר זורעי הרוח ושואלים אותם מה יקרה.

תשובתם השנה הפתיעה כמו תשובתו של סבר פלוצקר. רבים מהם אמרו שעמיר פרץ יפתיע.

אותה השערה ששמעתי או מחקר אולי זה היה טען את הטענה שעובדי העכו"ם תפקידם לנחש או לדעת את מה שהאדם מולם רוצה, למצוא את דרכו של זה שעומד מולם, את תחושותיו הכמוסים ממה שהוא לא אומר. הם יודעים את מה שאנשים מפחדים לומר, לכן מוזר שרבים מהם תומכים בפרץ וטוענים שהוא זה שיזכה.

ייתכן שזו משאלת הלב שלי, ייתכן שזו משאלת הלב שלהם, אבל נקווה שזו לא תהיה משאלת לב.

אגב, אם עוד לא החלטתם בעד מי להצביע:

עלה ירוק או מפלגת הגימלאים, אלה הן שתי האופציות הטובות ביותר.

נושאים חשובים ההווה הירוק או העתיד האפשרי. לשניהם צריכים לדאוג ואם קצת מאמץ שתיהן תעבורנה את אחוז החסימה.