חרונולוגיה חסרת חשיבות

ידיד סיפר לי לא מזמן שבבחינות בגרות בלשון כבר לא מכריחים את התלמידים להבדיל בין מושא ישיר למושא עקיף. העיקר שיזהו שזה מושא. כך הוא סיפר. הוא הצטער על כך שכשהוא מלמדם ערבית הם לא מבדילים בין יחסה ראשונה לשנייה ושלישית לצורך הניקוד הסופי. אין ספק שגם כשהם ילמדו שפות אירופאיות ממוצעות הם לא יצליחו להבין את מבנה השפה. כבר נמצא קשר בין היכרותך את שפתך אתה לבין רכישת שפות אחרות. אבל לא על כך ברצוני לדון.

ברצוני לדון במותו של המושא העקיף. מוות זה, בטרם עת, מרגיז אותי בייחוד בשני פעלים: להזמין או להיות מוזמן ולהיות אחראי.

הראשון להזמין הוא פועל שנעשה בו שימוש רב בגלגלץ. אתם מאוד מוזמנים. אתם יותר ממוזמנים. שני אלה ביטויים שגורים אצל מגישי גלגלצ השונים. הבעיה המרכזית היא שהם לעתים קרובות לא טורחים לציין את המושא העקיף. מוזמנים למה??? מוזמנים להישאר? מוזמנים להאזין? מוזמנים להתקשר לאולפן? לא, שדרי גלגלץ לא טורחים להזמין אותנו לשום דבר ספציפי. הם מזמינים לאיזה משהו אמורפי שאיננו יודעים מהו, הוא כנראה גם לא חשוב, או שאולי הוא ברור כשמש ולכן אין שום צורך לחזור עליו. זוהי תופעה מובנת. זוהי נטייה של כל שפה לקצר, לחסוך במובן מאליו. לכן, שדרי גלגלץ מזמינים אותנו. אנחנו כבר בטח יודעים למה.

דבר דומה, אך מעצבן הרבה יותר קורה עם האחריות הזאת. מתנהל קמפיין למען אחריות חברתית. קמפיין רב רושם שאפילו אוניברסיטה אחת חרטה על דיגלה כדבר החשוב לנשיאה, והוא מקדם את האחריות החברתית ואת חזון האחריות החברתית. ורק שאלה אחת קטנה נשארת פתוחה. אחראים על מה??? אחריות היא על משהו. היא צריכה מושא עקיף. אי אפשר להשאירה סתמית. לדבר על לקחת אחריות זה דבר ידוע. לקחת אחריות חברתית זה אפילו יותר טוב. רק שלקחת אחריות חברתית הוא מונח שלא אומר כלום. אחריות על משהו זה דבר מובן. אחראיות צריכה מספר דברים. צריך נושא - מישהו שיהיה אחראי. צריך מושא עקיף - דבר עליו האחראיות תתבצע. האמת, צריך מושא עקיף נוסף - כלפי מישהו - האחראי צריך להיות אחראי כלפי מישהו על המשהו עליו הוא אחראי. אפשר להיות אחראי על העסקה נאותה כלפי העובדים שלך. אפשר להיות אחראי על תנאים הוגנים כלפי מקבלי השירות שלך. אפשר להיות אחראי על שוויון, שקיפות ופתיחות כלפי הקהילה בה אתה חי ופועל. אבל אחריות חברתית אומרת את כל אלה, ולמען האמת, לא אומרת אף אחד מאלה.

זה הרבה יותר נוח לשכוח מהמושאים, בייחוד העקיפים, הם הרי עקיפים ואנחנו חיים בחברה ישירה. בואו נשכח מהם. בואו כולנו נהיה אחראים. על מה? למי איכפת. או שמא כולנו יודעים. כלפי מי? למי איכפת? הרי איננו אחראים על שום דבר ספציפי, אז מדוע שנהיה אחראים כלפי מישהו? כך, כולנו נהיה בסדר. כולנו אחראים. על כלום. על הכל. כלפי כולם. כלפי אף אחד.

בקיצור, אתם יותר ממוזמנים להיות אחראים.