חרונולוגיה חסרת חשיבות

שתיהן על הרים, בשתיהן יש שני קמפוסים, בשניהם הלכתי כבר שנים לימי סטודנט.

השנה הדרמתי עד לעיר הדרומית, בירת הנצח (לא של הגליל וגם לא של הנגב, למרות שבשתיהן הייתי באותו יום) והגעתי אל יום הסטודנט של האוניברסיטה העברית.

בשנים האחרונות ימי הסטודנט שהלכתי אליהם היו אירועים עצובים למדי (ראו בקטגורית הצד - כתבינו בשטח). משום מה, לא משנה כמה צעירים הסטודנטים, המופיעים מבוגרים מהם בממוצע של 30 שנה. כן, הסטודנט הישראלי זקן. מאוד זקן. הטעם שלו הוא של בורגני בן חמישים. הוא אוהב את שלמה ארצי, למרות שזה ויצירתיותו נגמרו לפני כחמש עשרה שנה, והגיעו לשיאן עוד חמש שנים קודם. הסטודנט מעדיף הימורים בטוחים, שלא מכניסים הרבה, על פני דברים חדשים.

שעמום, ייאוש, הכרה במציאות, תגידו מה שתגידו, הסטודנט הישראלי לא יתקומם.

באונ' חיפה הציעו את משינה ושלמה ארצי כאטרקציה המרכזית. חדשנות חדשנות חדשנות. אה, בעצם משינה היו גם שנה שעברה. כאמור כתבתי על אותה זוועה.

גם באונ' העברית לא הלכו על להיטים חדשים. אבל כן הלכו על אנשים שכשהיו צעירים היו בכל זאת צעירים. הדג נחש תמיד היו להיטיים (ואפילו לעתים הייתה להם אמירה). ופורטיסחרוף תמיד שווים. תמיד שווים. כשחושבים על זה לעומק, גם להם לפעמים יש אמירה (תביט למעלה ותראה איך השמיים צועקים!).

אלפי אנשים היו שם, בגן העצמאות. המון המון המון. אין מה לעשות, הקהל הירושלמי הרבה יותר שווה מהקהל החיפני. או כמו שש'ותפתי אמרה זאת: בשורה ה50 בירושלים זה מרגיש כמו בשורה הראשונה בחיפה. בשורה הראשונה בירושלים חיפני ממוצע לא יוכל לעמוד. נכון, יש לזה מחירים דוגמת רעש, דחיפות בלתי נסבלות, אנשים קופצים עליך, עישון של חומרים שאסורים על פי חוק, צלחות מעופפות של טובורג שפותחות לאנשים את הראש ושלל דברים נוספים.

אבל עוד תכונה חיובית ביום הסטודנט בירושלים היה היכולת להתחמק מהאטרקציות הדביליות שמוכרים לסטודנטים על ימין ועל שמאל. הקפיצה ממגדלים גבוהים, גלידות בעלות שמות אלימים במיוחד, ושאר אטרקציות. כשאני אומר אטרקציות מובן שאני מתייחס לדברים שצריך למכור ולקדם אצל הסטודנטים: פלאפונים, אוכל, קונדומים, סיגריות. כל דבר שאפשר למכור. תתפסו אותם צעירים והם שלכם לנצח. (אגב, יש פרסומות ללוטו עכשיו שמכוונות אל נשים צעירות. גם בגלל שנשים ממעטות להשתתף בשטות הקרויה לוטו וגם בגלל שצעירות הן קליינטיות להרבה שנים.)

שמעתי תלונות על כך שהיו יותר מדי אנשים, שהיו יותר מדי צעירים, שכל ירושלים הייתה שם וכו' וכו' וכו'.

אבל אלה הן תלונות זקנות. היה שמח, היו הופעות די שוות, היה נחמד מאוד.

אה כן, והיה עוד משהו שאין בחיפה. אולי זה גם קשור לכך שלמופיעים בירושלים היה פעם מסר (בניגוד למשינה ו/או לשלמה ארצי שהמסר שלהם תמיד היה המסר של קדימה - להיות במרכז, להגיד כלום ולמכור-להרוויח כמה שיותר).

היה איזשהו מסר מעבר למסר של הנאה טהורה.

כל המופיעים, טוב היו רק שלושה, ואני ראיתי רק שניים, היה להם מסר חברתי מסוים. אפילו בפרסומות היו מסרים חברתיים. מסתבר שלאגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית יש מסר. אז הם יוצאים נגד האוניברסיטה שלהם, בקטן, אבל יוצאים נגד האוניברסיטה. כן, נושא של שיפור הלימודים, ודאי, ודאי. גם נושא הוזלת המגורים במעונות זה נושא ברור.

אבל יש להם נושא מוזר שלא קשור ישירות לאוניברסיטה, נושא כללי שכזה, שקשור לצדק. הם יוצאים נגד העסקה פוגענית. נכון, נגד העסקה פוגענית של עובדי קבלן.

אבל לשמוע לאורך כל הערב ולראות את הכרזות נגד העסקה פוגענית של עובדים שלא מקבלים תנאים סוציאליים, לעתים קרובות הם לא מקבלים שכר הוגן עבור עבודתם. לשמוע את שאנן סטריט מדבר על זה. לשמוע את פורטיס מדבר על זה. זה דיסוננס מכל מה שאני מכיר מחיפה.

כל האוניברסיטאות בארץ מעסיקות עובדי קבלן, הרבה מוסדות אחרים גם הם נוהגים כך. כולם טוענים לכך שהם מוסדות חינוכיים, ערכיים, אפילו בעלי אחריות חברתית. אבל, כולם מעסיקים עובדי קבלן בצורה פוגענית. חלק מהמקומות אפילו מקימים עלי תאנה לבדיקת התקינות וההעסקה התקנית של עובדי קבלן (שמשום מה יושבות ויושבות ויושבות ולא מגיעות לתוצאות אף פעם, למעט המשך ההעסקה הפוגענית של עובדי הקבלן).

אבל הפלא ופלא, ביום סטודנט, שבצפון הארץ חושבים שאין לו קשר למסרים כלשהם מעבר ל"להיות שמח" - אדיש (אידיוט?), באונ' העברית פמפמו את המסר שקורא לאונ' שלהם להפסיק להעסיק עובדים כעובדי קבלן. כן, אפילו גיליתי שאפשר לחתום על עצומה שקוראת קריאה דומה לאונ' העברית להפסיק להעסיק עובדי קבלן.

אז אולי אולי אולי הביקורת שלי על הסטודנטים בישראל קצת מוקדמת מדי. אולי ההשפעה שיש על המקום בו אני נמצא ואיכויות הסטודנטים ואגודותיהם משפיעות על התפיסות שלי עליהם.

אבל אולי אולי גם ירושלים זה לא חיפה, הסטודנטים שם אינם הסטודנטים פה, הרי המאבק של האגודה שלהם הוא על דברים שלא קשורים רק לסטודנטים ולא על הגדלת ימי החופש הניתנים ביום הסטודנט.

אולי דברים משתנים. כי ראו, יש הפגנה שבוע הבא, והיא ממוקמת מול האוניברסיטה בתל אביב. והיא מאורגנת גם על ידי שני ארגוני הסטודנטים הארציים. אולי יש עוד תקווה.

ומי שלא הבין, אני בעד הקמפיין נגד העסקה של עובדי קבלן, בעד ההפגנה שבוע הבא שכולכם צריכים ללכת אליה וכו' וכו'. ונגד הצביעות השלטת באוניברסיטאות, וברבות מאגודות הסטודנטים בצפון הארץ, שלא מתעניינות בכלום חוץ מבקידום עצמי חסר בושה וחסר ערכים, בייחוד של קידום עצמי שלהם כגופים ערכיים.

כלל אצבע, ככל שמוסד מעיד על עצמו ופועל כדי להעיד על עצמו שהוא ערכי, כך סביר שאינו כזה.