חרונולוגיה חסרת חשיבות

לא, עוד לא שבוע הספר.

רק שני שירים שהכאיבו לאוזני בזמן האחרון, ובהם רב המשותף על השונה.

להקת הBEP וסבלימינל הוציאו לאחרונה שירים חדשים. הם הוציאו את פמפ איט והוא הוציא את טורו.

המשותף לשני השירים האלה, מעבר לכלום שיש בהם, הוא התעללות בנכסי צאן ברזל של תרבות פופולרית.

בעברית היו קוראים לזה חוצפה.

לוקחים להם הBEP את מוזיקת הפתיחה של ספרות זולה, קטע שהקונוטציות שהוא מעלה בכל צרכן תרבות פופולרית שמכבד את עצמו הן עצומות, והופכים אותו לאיזה משהו מטומטם במיוחד עם מלים חסרות כל פשר או טעם. הם יודעים שצרכן התרבות הפופולרית לא יכול לעמוד בפני המוזיקה שהיא חלק מאוצר הדימויים שלו, ולכן הוא יהיה חייב לחבב את השיר. אבל לקחת משהו עם מטען כל כך גדול ולהרוס את המטען הזה על ידי הצמדתו למלל חסר כל טעם או ערך זוהי תופעה שמעצבנת אותי בצורה יוצאת דופן וגורמת לי להעביר תחנה. יהיו מי שיטענו שזה עצוב במיוחד כיוון שפעם ללהקה זו היתה אמירה או משהו חיובי, והם לא היו צריכים להרוס יצירות של אנשים אחרים. לחלופין, לקחת שיר שהיה פיסגת הטראש בשנות ה90 (פאמפ איט) ולהלביש אותו למוזיקת הנושא של הסרט שהפך את אותה תרבות למשהו ראוי, כן, אין מלים להגדיר זאת חוץ מבושה וחוצפה.

דבר דומה עושה סבלימינל. הוא לוקח את המוזיקה הכל כך מזוהה של "הפרח בגני" של זוהר ארגוב, מי שבכל זאת בנה איזה מעמד למוזיקה הקרויה מזרחית בישראל, ומחבר אותו למלל מטומטם בבליל שפות חסרות משמעות וטעם שנשמעות כמו ספרדית או איטלקית אבל לא אומרות כלום. שוב, הזיהוי של הצליל הראשוני הלקוח מאבן דרך בתרבות הישראלית אמור לעזור לבליל המטומטם ששיאו הוא "סבא ג'פטו" כצמד מלים בספרדית. שילוב זה מזלזל בתרבות הישראלית שלכאורה סבלימינל אמור לתרום לה.

אז הדרך היא פשוטה לוקחים יצירה, או חלק ממנה, מוכרת מאוד מחברים לה משהו חסר כל ערך וטעם ומנסים למכור את זה. העצוב בתופעה שמצליחים למכור את זה. העצוב עוד יותר שאותם מתי מעט שמנסים להבהיר שגם לתרבות הפופולרית יש ערך בפני עצמה והיא יכולה להנפיק יצירות שלא נופלות מיצירות של התרבות הגבוהה, הקרויות "קלאסיות", נאלצים לקפל את זנבם בן רגליהם ולהודות שכן, אין מה לעשות הזבל משתלט על כל חלקה טובה והתרבות ה"עממית" אין בינה ובין תרבות כלום.

אולי חוץ ממכירת שוקו.