ביום שבת ראיתי את דניאל דור, דר', טוען שהעיתונות הישראלית היא מגויסת במידה זהה לעיתונות הפלסטינית. מובן שטענה זו שלו אינה חדשה, ועדיין היא מתקבלת בתימהון. מה, אנחנו מגויסים? אנחנו דמוקרטיה!!!
ובכן, ראיתי היום שש עם (כן כן, אני יודע, שוב ושוב אני עושה את הטעות הזאת) ואחרי זה לונדון ו.
אז בואו דמיינו את הדיאלוג הבא:
מראיין: אתה חושב שהלוחמים האלה, הטייסים, מוסריים?
מרואיין: איזה לוחמים? אלה שאנסו את הבחורה אונס קבוצתי?
מראיין: לא, אלה שהורגים חפים מפשע ע"י הפצצה מהאוויר.
טוב, ראיון שכזה לא יצא אל הפועל, למרות שהוא טוב הרבה יותר מהדיאלוג שכן היה בין עודד בן-עמי לאיזה דר' מהאונ' העברית שהיה גם טייס ואלוף משנה או משהו:
מראיין: אתה חושב שהלוחמים האלה, הטייסים, מוסריים?
מרואיין: ודאי. הם הרבה יותר מוסרים מפרופסורים שיושבים להם במשרד ולא עושים.
לא הייתי מתייחס לזה, (טוב, אולי כן), לולא הראיון הראשון בתכנית לונדון וקירשנבאום גם היא הייתה עם טייס, ונושא השיחה היה אותו נושא כפי שהיה אצל עודד בן-עמי: "מה עושה הפגיעה בחפים מפשע לטייסים הנפלאים שלנו?" זה היה הנושא של שתי השיחות.
אז נכון, אצל לונדון וקירשנבאום גם ראיינו ערבי, לא עלינו, ועוד ח"כ ערבי, שאפילו גינה את הקסאמים.
אבל כשמדברים על תקשורת מגוייסת מדברים בדיוק על זה: כשחפים מפשע נהרגים לא שואלים מה זה עושה להם, ואיך אנחנו כחברה ממשיכים להצדיק בעיני עצמנו את ההרג שלהם (הם לא מתו מהפצצה ישירה שלנו אלא מנפל שלנו שנשאר שם מההפגזה הקודמת, אנחנו צדיקים), אלא אנו דנים בטייסים הנהדרים שלנו שעסוקים בלהרוג חפים מפשע (ולאנוס קטינות) ולשאול מה עושה להם הפגיעה בחפים מפשע.
די ברור מה זה עושה לחפים מפשע, הורג אותם.
לטייסים סביר שזה לא עושה הרבה יותר מאיוושה קלה בכנף.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
