חרונולוגיה חסרת חשיבות

חיוכו הפך לשקט ומיואש כשהבין שטעה.

בהתחלה זה נראה לו דווקא די טוב. עושה רושם שקבוצת המדינות המוקצות גדלה. עושה רושם שהמדינה שלו אינה היחידה שזוכה ליחס מיוחד. נכון, הוא כרגיל זיהה את עמדת הבידוק שלו, עמדת בידוק רשם לעצמו, מעניין אם יש מונח שכזה בשפות אחרות. זה היה קל, שלושה שומרים חמושים חיכו לו בכניסה אליה.

אבל אז הוא התהלך חופשי וחשב לעצמו, רגע, לא בדקו לי את תיק היד. אולי בכל זאת דברים חוזרים לנורמאליות. והמקום בו הייתה העלייה למטוס שלו התחיל בחברת תעופה של ערבים. כן כן, גם הם הצטרפו למעגל שלנו. גם הם חשודים. זה חדש, חשב לעצמו. זה מעודד, חשב לעצמו. אם מעגל החשודים, הפסיכים, השונים, החריגים, המסומנים, המצריכים תשומת לב מיוחדת התרחב וכולל גם את הערבים, הרי התקדמנו. המחשבה הזאת שימחה אותו. גם האמריקאים מתקרבים אלינו. העולם כולו נע לעברינו.

עד שהוא הגיע שוב לאותם שלושה שומרים חמושים. לא, לא אותם שלושה. אחרים. שוב שלושה שומרים חמושים עם רובי סער מכוונים לכל בעיה שלא תהיה. אז גם היה את מכונת השיקוף לתיקי היד.

או אז חייך את החיוך השקט והמיואש שלו אל עבר שומרים חמושים אלה.

הם הבינו לליבו משום מה, אפילו ניסו לפתח שיחה.

זה לא הועיל. משום מה, זה אף פעם לא מועיל.