חרונולוגיה חסרת חשיבות

היום שמעתי טיעון שהשתיק אותי, ואז גרם לי לחשוב. הבעתי את דעתי הרגילה נגד המלחמה. כזה אני סמולן מאנייק. מהצד השני של הקו עמדה סמולנית לא מאניקית והיא ענתה: אתה דומה למי שמאשים את הנאנסת באונס. נשתתקתי. אכן, תגובה הולמת.

אשתף אתכם בתהליך המחשבתי שעברתי מאז.

בתחילה התקוממתי. ממתי ישראל משולה לאישה במזרח התיכון? הרי הצבא הישראלי הוא הצבא החזק ביותר באזור, ואחד הצבאות החזקים בעולם. אז לטעון שישראל דומה לנאנסת, לאישה שגבר חזק ממנה פגע בה בגלל היותה חלשה ממנו? מגוחך, מגוחך מגוחך.

אז חשבתי על או קיי, בואו ניקח את הדימוי הזה הלאה. ננסה להגיד מה קורה אחרי האונס. בואו נראה. התחלתי לבנות טילי טילים של משלים, עד שנזכרתי, רגע, יש לי סיפור תנ"כי שבא לטובת הטיעון שלי.

מעשה בשמעון ולוי בני ישראל. לא, לא טוב. צריך לבנות את האנלוגיה בצורה נכונה.

מעשה בדינה בת לאה וישראל. שכם אנס את דינה, כתוב בפירוש "ויענה" (בראשית ל"ד). לאחר האונס הציע שכם לישראל שבנו יישא את דינה לאישה, וכך (כמקובל באותה תקופה) ייפתרו את הבעיה. שכם הציע זאת והיה מוכן לעשות זאת בכל תנאי שיעקוב ישית עליו. בני יעקב ביקשו משכם ומכל עירו שיצטרפו לעדת ישראל בדרך המקובלת, יערכו ברית מילה. לאחר ברית המילה באו שמעון ולוי וטבחו בכל גברי שכם. אונס ותגובה. הבעיה שהתגובה לא הייתה פרופורציונאלית. לגמרי לא פרופורציונאלית. כל כך לא פרופורציונאלית שאפילו ישראל הבין שזה מוגזם. בברכת ישראל את בניו הוא בירך כך את שני בניו אלה:  "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי כי באפם הרגו איש וברצונם עיקרו שור ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב אפיצם בישראל (בראשית מ"ט:ה-ו). ואכן בירכתו של ישראל מומשה. עבור התגובה הרצחנית והלא פרופורציונאלית של שמעון ולוי שבטיהם לא זכו לחלקה ונחלה בירושת הארץ. שמעון נטמע בקרב שבט יהודה ולמעשה נמחה זכרו מההיסטוריה הישראלית. גם הלויים לא זכו לנחלה בארץ. הם קיבלו את התפקיד הבזוי של המשרתים בקודש, ללא נחלה וללא מקום לשבת. הם היו נספחים לכל שבטי ישראל האחרים, ורק בזכות משה ואהרון קיבל חלק קטן משבט לוי, הכהנים, בעמדה נסבלת של משרתים בקודש. הלויים הפכו למשרתי הכוהנים שנאלצים לחיות מהמעשר שאלה מקבלים. כל זאת בגלל ששמעון ולוי הגיבו בתגובה לא פרופורציונאלית לאונס דינה אחותם.

אז אולי חיזבאללה תקפו את ישראל, אולי ישראל "נאנסה" על ידי חיזבאללה, זה עדיין לא אומר שמותר לישראל ללכת ולהרוס את כל הכפר ולהרוג את כל הזכרים בכפרם של החזבאללה, כולל כאלה שלא עשו לישראל רע.

הדימוי היותר מתאים שחשבתי עליו למצב אחר לגמרי. מעשה בתלמיד כיתה י"ב ותלמיד כיתה ב'. בא הילד מכיתה ב' והציע למבוגר בי"ב לשחק טניס. תלמיד הי"ב הגיע עם המחבט מוכן למשחק טניס, וגילה שהילד הצעיר התכוון לטניס יד. הילד הצעיר גם ניצח את המבוגר בטניס יד כיוון שהוא בקיא במשחק יותר מהמבוגר. איך צריך להגיב המבוגר? שתי אופציות נורמאליות עומדות בפניו. האחת, יכול לחייך, אולי לפרוע בשערו של הצעיר, להמשיך לשחק ובגלל חוסנו וגודלו לנצח בטווח הארוך ניצחון בטוח גם בטניס יד. תגובה עצבנית יותר היא להכניס לצעיר שתי סתירות ולצרוח עליו, אולי אפילו לערב את אביו כדי שיפסיק לשקר ולרמות אנשים סביבו. מהי התגובה הישראלית? לקחת את המחבט ולתקוע אותה לתוך גופו של הילד הצעיר, דרך אחד החורים או שלא דרכם, ולראות מי יישבר קודם המחבט או הצעיר. כשבמהלך תחיבת המחבט לגופו של הצעיר לצעוק, אני צודק, אני הייתי צריך לנצח, אני בסדר, אתה שקרן ורמאי, ובכל פעם שמנסה הצעיר להוציא קצת את המחבט מגופו או לפגוע במבוגר הדוחף את המחבט לגופו, רק לדחוף את המחבט עמוק יותר פנימה ולצרוח על הצעיר: תפסיק להתגרות בי. אכן, תגובה נורמאלית, ללא ספק.

אז כן, אני נגד המלחמה. יש עוד סיבות, ואחת מהן אפילו נכתבה היום בהארץ. שווה לקרוא, אבל לא חייבים.