אחרי המסקנה הכללית אליה הגעתי בפוסט הקודם, בו הבהרתי שהאשמה אינה בצבא או בפוליטיקאים אלא בציבור הבוחרים שפוסח על שתי הסעיפים, מעדיף לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, רוקד בכל החתונות, מחזיק את המקל משני קצותיו, סוגר את האורווה לאחר שהסוסים ברחו ואז מקדים את העגלה לסוסים, הגיעה העת לדיון בשאלות הפרטניות.
כל מיני אנשי שם מצוינים, מלח הארץ, אינטלקטואלים לעילא ולעילא, בניגוד לדעתו של ארי שביט, דוגמת זהר שביט וגדי טאוב, אנשים שהכינוי ניאו-מפאיניקים מתאים להם ככפפה ליד, עסוקים בלהשמיץ את הסמול האוטומטי. הסמול האוטומטי שישר נגד מלחמות, אפילו כשהן צודקות או מוצדקות או נכונות או מוסריות או אפילו מלחמות שרצוי לצאת אליהן כיוון שהניצחון הוא ודאי, ברור ובהישג יד. אגב, איש מהם לא מעלה את הטענה שהסמול האוטומטי התנגד למלחמה שלא הייתה, שכן לא הייתה כאן מלחמה בחודשיים האחרונים. איך התגובה של הסמול האוטומטי נגד מלחמות יכולה להיות רלבנטית כשלא הייתה מלחמה? לגדי טאוב הפתרונים.
אבל התשובות לשאלות של וועדת החקירה מצויות במה שאמר הסמול האוטומטי. הסמול האוטומטי אמר הכל מראש.
האם בשביל לחזור למאמרים שנכתבו בתחילת הלא-מלחמה צריך להקים ועדת חקירה? כנראה שכן.
עכשיו כולם אומרים שהייתה אי התאמה בין יעדי הלא-מלחמה שנאמרו ע"י ראש הממשלה לבין יעדי הלא-מלחמה הריאליים. פתאום כולם מדברים על כשל מודיעיני בדבר כוחו של חיזבאללה, על כך שאי אפשר לייבש ביצה בטילים, אי אפשר לרכך אזור בארטילריה או, לחלופין, אי אפשר לפשוט את עור הדב כשהוא עוד בחיים. מובן שהסמול האוטומטי, זה שגם חושב כשהוא שומע הלמות מלחמה, אמר דברים אלה בדיוק בתחילת המלחמה. כל בר דעת הבין שלכתוש את לבנון כדי לחסל את חיזבאללה היא דרך מוזרה במקצת להילחם עם חיזבאללה. אגב, אעשה את מה שכולנו עושים בימים אלה ולא אזכיר את סוגיית השבויים. טוב, בכל זאת ברור שמבצע צבאי לא יכול להשיב שבויים. זה מובן מאליו. גם את זה הסמול האוטומטי אמר. אחרי מאה חמישים הרוגים ישראלים ואלף הרוגים לבנונים מתיישבים למו"מ על השבויים. כתבתי לפני חודש וחצי, על גלעד שליט, את השאלה כמה חיילים יצטרכו להיהרג כדי להחזיר חייל שבוי אחד. אנחנו יודעים את התשובה על שלושה חיילים שבויים. המסקנה: עדיף סמול אוטומטי על נשק אוטומטי.
איזה עוד שאלות שהתשובות עליהן ברורות צריכות להישאל?
סוגיית "פיקוד העורף". לא צריך לחכות לראובן פדהצור בשביל לשאול את השאלות על תפקודו של פיקוד העורף. לא אתהדר בנוצות של אחרים, חלילה אנגן בחצוצרתי אני או אהיה כנחתום המעיד על עיסתו (פשע חמור בכל קנה מידה של אתרי שידוכין באינטרנט!!!), אבל די מוקדם במלחמה הנוכחית התחלתי לטעון שפיקוד העורף פועל בצורה ביזיונית, אחראי ישירות למותם של די הרבה אזרחים כמו גם לאמלולם של אלפים, אם לא עשרות אלפים, נוספים. טוב, זה בגלל שלא הייתה "היערכות" ו"אחריות אישית". הקשקושים המופרטים של צה"ל שפגעו בעורף.
מדוע לא הייתה מלחמה בחודשיים האחרונים?
התשובה על כך ידועה היטב. מלחמה פוגעת בדירוג האשראי של מדינה; מלחמה מחייבת פיצוי מלא לאזרחים של המדינה שנפגעים ממנה; מלחמה עלולה אפילו להביא לדרישה של פיצוי מהצד השני. לכן, לא הייתה כאן מלחמה בחודשיים האחרונים. היו מעשי לוחמה שגרמו לכך ששליש מדינה הושבת.
למה זה יוביל?
רובנו נשכח, אבל כשחודש אוגוסט יסתיים נגלה את השוקת השבורה של הלא-מלחמה הזו. על חודש אוגוסט לא יהיה פיצוי לעסקים שנפגעו מהלוחמה. בחודש יולי היה פיצוי, לא ברור שוויו וערכו, אבל היה פיצוי. עסקים בחיפה כרגע יכולים להנות מהלוואות נוחות של המדינה, אולם פיצוי על הלא-מלחמה ועל נזקיה לא יהיה להם.
אבל הלוחמה הביאה גם לתוצאות חיוביות. ההחלטה המשמעותית באו"ם התולה בחזבאללה את כל האשם, חוסכת לישראל מיליארדי דולרים שהיא הייתה עלולה לשלם ללבנון על הלוחמה הזאת. אז גם כאן הצורך הכלכלי הוא החשוב. החלטת האו"ם שוב מקלה על הכלכלה הישראלית, שניכר שהיא עמדה לנגד עיני רוב קובעי המדיניות, ולא רק הרמטכ"ל דן חלוץ.
אולי צריך להעיר על כך ביתר הרחבה: דן חלוץ רק מימש באופן אישי את התנהגותה של כל הצמרת הפוליטית בישראל. הוא דאג לחשבון הבנק שלו, והם דאגו לחשבון הבנק של ה"מדינה", על חשבון האזרחים שנפגעו מהלא-מלחמה. אם הוא צריך ללכת, כך גם הם.
אז כל התשובות ידועות. כל התשובות היו ידועות מהיום הראשון של הלוחמה בצפון, אגב, הן היו ידועות מהיום הראשון בלוחמה בעזה. התגובה האינסטינקטיבית של ישראל וקובעי המדיניות בה - להחזיר להם בכוח, להעניש, להרתיע, לחסל, לכתוש, לרכך, להביא לשינוי אסטרטגי באמצעות כוח - היא מתכון בדוק לכישלון.
אולי השאלה האמיתית צריכה להיות איך המנטאליות של כוח השתרשה במדינת ישראל.
לשאלה זו התשובה ברורה: 3 שנים של שירות צבאי לכל בחור ו2 לכל בחורה (התקצר או התארך עם הזמן), מנטאליות של "כל העולם נגדנו" אפילו כשהוא בעדנו, הסתכלות על כל דבר באזור כסכנה קיומית (למרות שאנו המדינה היכולה באזור שיכולה להשמיד את כל האזור ולא להיפך), כל אלה הם המובילים למחשבה שרק הכוח יפתור דברים.
התשובות ידועות, עכשיו נחכה לראות איזה שאלות ישאלו על הלא-מלחמה הזאת, כדי להסוות את התשובות הנכונות. כך נהגו תמיד. אני בטוח שהמסקנה תהיה הצורך בועדת מטה לענייני ביטחון לצד ממשלת ישראל שתרסן את כוחו של צה"ל כקובע המדיניות הלאומית-בטחונית היחיד. מסקנה דומה ניתנה גם בועדת אגרנט, ועדת אור ועוד. אבל כאמור, זו התשובה לשאלה הלא נכונה. לכך צריך ועדת חקירה ממלכתית, לשאול שאלות כמעט נכונות שנמנעות מלערער על הבסיס הקיומי במדינת ישראל - כוח, כוח ועוד כוח.
יודח ג'רי לאלתר!
ותופסק מלחמת כבוד צה"ל.
בגלל 8 עובדי הרכבת ששהו 20 מטר מאזור מוגן ומתו למרות זאת,
בגלל 2 ילדים בנצרת שמתו בגלל שלא הייתה אזעקה,
בגלל 2 עובדים חיפאים שמתו כשהלכו לעבודה בגלל הוראת האלוף,
יודח ג'רי לאלתר! ותופסק מלחמת כבוד צה"ל. וחייבים להוסיף שאסור שאלוף פיקוד הצפון יהיה היחיד לשלם את המחיר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
