אז אם הצטרפת רק לאחרונה לקרוא פה, קצת סדר בבלאגן.
פעם כתבתי רק בלוג אחד. זה היה הבלוג הזה. הוא לא הצליח. דבר שאני עושה בחיי אינו מצליח.
כמו ממשלות ישראל לדורותיהן, גם אני לומד מכשלונות. לומד להכפיל אותן. כמו מלחמת לבנון הראשונה שנכשלה ושוכפלה בשנייה, גם אני. אם נכשלתי בבלוג אחד מן הראוי לפתוח עוד אחד.
כך עשיתי. פתחתי עוד בלוג.
הוא נכשל עוד יותר מהראשון. כישלון מהדהד. שלא הותיר ברירה. הכישלון חייב אותי לתעד את חיי ככישלון מתמשך. כך נולד המתעד הרשמי שלי - הכרונולוג.
המתעד לא שינה דבר. לא הוסיף לכישלון ולא הוריד ממנו. הכישלון נשאר כשהיה. לכן הייתי חייב להכפיל אותו.
כל בלוג ראשוני צימח לעצמו עוד בלוג.
זוגות זוגות הם רוחבים ושרים ברחבי ההרים. הם רוכבים לבדם על כל פלג ואילן.
כך הרחבתי והתרחבתי. התעצמנו מאז, התעצמנו מאז, וכבשנו כסא וגם נזר.
רק לילדנו לא היינו לעזר.
שרון בן עזר. אין לי ילדים, כך שאני לא עוזר להם.
אני לא אף אחד מהבלוגים שלי. אני רק כותב אותם. כותב בהם. שטויות.
סמולניות מסוכנות. מאוד מסוכנות. על גבול הבוגדנות והגיס החמישי. הרבה מעבר לגבול. יש גבול. אין גבול.
הוליווד כבר לא זוכרת.
גם אני לא זוכר.
איך זה הכל התחיל. די פשוט.
פעם כתבתי רק בלוג אחד. זה היה הבלוג הזה. הוא לא הצליח. דבר שאני עושה בחיי אינו מצליח.
אבל אז החכמתי. הגעתי למסקנה שאפשר להיכשל לבד. אבל ביחד. ביחד. יחד כל הזמן ביחד. זה הזמן של יחד להנות. וווהווו!!
אגב, פואד היה מספר שתיים במפלגת יחד, אם אני זוכר נכון.
אני לא זוכר איך זה התחיל.
וכך יצא לדרך פרויקט שיתוף פעולה ענק ושאפתני. שאיש לא השתתף בו. חוץ ממני. דבר שמובן שלא מנע ממני להמשיך בו. עד שנמאס לי. הוא פופולארי מאוד. כמעט כמוני. אני מאוד פופולארי. אני יפה??? פרויקט זה בעיקרון היה אמור להיכתב בקוד פתוח.
לו רק הייתי יודע מה זה קוד פתוח. גם ראש פתוח איני יודע מהו. איני יודע דבר שמודבק לו שם התואר פתוח. אולי חוץ מאוניברסיטה. אבל בינה ובין פתוחה כבר לא נשאר דבר.
אז גם שיתוף הפעולה נכשל. גם להעתיק מאחרים לא מאוד הצליח. ככה זה. אני מצליח להדביק בכשלוני אפילו גדולים ממני.
חוץ מסבסטיאן כמובן. ממנו אני מעתיק בלי לבקש רשות.
אסור לקחת את המפתח של חביתוש בלי לבקש רשות מסבסטיאן. הכל צריך רשות מסבסטיאן. הו סבסטיאן. הו דיאנה. אה, זה ניק קייב.
טוב, אז עכשיו אתם יודעים שמדובר בסמולני מעורער בנפשו, שכמו כל הסמולנים גם הוא סמולני בגלל כשלונותיו החוזרים ונשנים. לכן הוא תבוסתן שלא מסוגל לעמוד על גבריותו, או על שלו, או על מה שלא צריך לעמוד כדי להצליח. לקומם מדינה לתפארת, או מדינה מיניאטורית לתפארת. או לפחות איזה בלוג אחד לתפארת.
מדינת.
ישראל.
וכיוון שהבטחתי, הנה פתגם או ביטוי שיקחו את כולנו רחוק מאוד.
"לקלף תפוח אדמה
זו אולי ההרפתקה המודרנית הגדולה ביותר"
רנה דה אובלידה, הגנרל הלא ידוע.
מצוטט בתוך: מתחם התפודים של ז'ורז' פרק.
אה כן, ואולי מחר, או מחרתיים, אכתוב על טלוויזיה. שוב. אני עושה גם את זה הרבה. כי זה לא מעניין. כמו הטלוויזיה עצמה. אופס, כך נהרס הפרומו.
ועוד שורה שחייבים להגיד: עונת הפוטבול עומדת להתחיל. כמדי שנה אקדיש כאן זמן ומקום לסקר אותה מנקודת מבטי ההדיוטה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
